דף ז עמוד א
* ישראל שיש לו עשרה ספק פטרי חמור בתוך ביתו - מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו.
* גזל ולא נתייאשו הבעלים - שניהם אינם יכולין להקדישו זה לפי שאינה שלו וזה לפי שאינה ברשותו.
* בברייתא מובא ששנים האדוקים בטלית, זה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת, והשאר חולקים בשווה (בשבועה).
* שנים האוחזים בטלית מוזהבת, וחלק הזהב קרוב לאחד יותר מלשני - אעפ"כ חולקים בשווה.
* מלווה ולווה שהיו אוחזים בשטר ההלוואה (ומתווכחים אם נפרע או לא) - לדעת רשב"ג יחלוקו, ולדעת רבי אם השטר לא מקויים (היינו שבית דין לא ביררו שהחתימות אמת הם) המלווה לא יכול לגבות בו כלום.
דף ז עמוד ב
* בברייתא אחת מובא שרבי יוסי סובר שהמוצא שטר מקויים יחזירנו למלווה ולא חוששים שמא הלווה פרע את החוב, ובברייתא אחרת מובא שרבי יוסי סובר שחוששים לפירעון - הגמרא מביאה שלוש דעות כיצד ליישב את הסתירה.
* רבי אלעזר סובר (בדעת רשב"ג) שבמקרה בו מלווה ולווה היו אוחזים בשטר ההלוואה (ומתווכחים אם נפרע או לא) ואחד מהם אוחז בטופס ואחד מהם אוחז בתורף - כל אחד זכאי במה שהוא תופס.