דף ה עמוד א
* הגמרא מקשה על רב ששת (הסובר שפטור משבועה ב"הילך"), ומתרצת.
* הגמרא מביאה ראיה מברייתא לחידושו השני של רבי חייא (שחייב שבועה ב"הילך"), אך דוחה את הראיה.
* הגמרא מקשה מברייתא על חידושו הראשון של רבי חייא (שטען שכופר בכל חייב שבועה במקרה שעדים העידו על מקצת טענת התובע), ומסיקה ש"רבי חייא תנא הוא ופליג".
* הכופר בכל - חייב שבועת היסת (נשבע שאינו חייב כלום) מדרבנן.
דף ה עמוד ב
* סתם רועה שרועה בהמות שלו עצמו - חשוד על הגזל ופסול לשבועה.
* "שנים אוחזין בטלית..." - למסקנת הגמרא כל אחד מהם צריך לטעון ולהישבע כך: "כל הטלית היא שלי ולדבריכם שאין אתם מאמינים לי שבועה שיש לי בה ואין לי בה פחות מחציה".
* "שנים אוחזין בטלית..." - לדעת רבי יוחנן, השבועה המוטלת עליהם היא מתקנת חכמים, כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ותוקף בטליתו של חברו ואומר שלי היא.
* לדעת רבי יוחנן: החשוד על ממון (איסור גזל) - אינו חשוד על השבועה (שבועת שקר). (והגמרא דנה ומקשה על האפשרות שכן חשוד).