דף ד עמוד א
* עד אחד אינו בתורת הזמה.
* הכופר במלוה - כשר לעדות, הכופר בפיקדון - פסול לעדות.
* למסקנת הגמרא לא ניתן לפרוך את הקל וחומר של רבי חייא (מהדף הקודם) אך כן ניתן לפרוך את ההוכחה שהביא לכך מהמשנה שבתחילת המסכת.
* חידושו השני של רבי חייא: האומר לחברו: "מנה לי בידך", והלה אומר: "אין לך בידי אלא נ' זוז והילך (=והא לך אותם)" - חייב להישבע, אך רב ששת חולק וסובר שפטור.
דף ד עמוד ב
* הגמרא בעמוד זה מביאה שלוש קושיות בנוגע למחלוקת רבי חייא ורב ששת.
* שטר שכתוב בו שפלוני לוה מפלוני סלעים, ולא כתוב כמה סלעים, והמלוה אומר שההלוואה היתה חמישה סלעים והלווה אומר שלא היו אלא שלושה סלעים - לדעת רבי שמעון בן אלעזר ישבע הלווה שבועת מודה במקצת, ולדעת רבי עקיבא לא ישבע.
* אין נשבעין על כפירת שעבוד קרקעות, וכן הודאה בשעבוד קרקעות אינה יכולה להביא לידי שבועה.
* טענו כלים וקרקעות - הודה בכלים וכפר בקרקעות הודה בקרקעות וכפר בכלים פטור, הודה מקצת קרקעות פטור, מקצת כלים חייב.