דף קיא עמוד א
* "טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו" - טוב יותר לשבת שני גופים, כלומר עם כל בעל שהוא, מאשר לשבת לבד כאלמנה ללא בעל.
* אם נתן אשם ליהויריב במשמרת שלו ואת הכסף נתן לידעיה (במשמרת של יהויריב) - נחלקו רבי יהודה וחכמים את מי קונסים. (והגמרא מביאה שלוש ברייתות בהן רבי מבאר דינים מסוימים בדעת רבי יהודה).
* הגמרא מביאה את המקור לכך שהשבת גזל הגר לכוהנים צריכה להיות לפני הקרבת האשם.
* הברייתא מביאה את המקור לכך שהגוזל את הגר אין תשלום החומש מעכב את כפרתו.
דף קיא עמוד ב
* פרק עשירי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בבירור דין היורש והקונה מן הגזלן, וכן בחיוב השבת הגזלה ואופן ההשבה.
* לדעת רב חסדא: מי שגזל דבר מאכל מחברו ועדיין לא התייאש חברו מלקבלו בחזרה ובא אדם אחר ואכלו ממנו - יכול הנגזל לגבות ממי שירצה מבין שניהם.
* רבי בר חמא ורבא נחלקו אם "רשות יורש כרשות לוקח" (ונחשבת לשינוי רשות לעניין גזלה). (ולכן נחלקו באופן ביאור וגרסת המשנה).