דף קה עמוד א
* במשנה (בדף קג ע"א) נאמר שאם מחל הנגזל על הקרן חוץ מפחות משוה פרוטה, אין הגזלן חייב להוליכה אחריו למדי - והגמרא מביאה שתי לישנות חלוקות האם דין זה הוא רק כאשר הגזלה אבדה וחייב לשלם לו את דמיה, או גם כאשר הגזלה עצמה קיימת בעולם (ולא חוששים שמא תתייקר ותהיה שווה פרוטה).
* לדעת רבא: גזל שני חפצים השווים פרוטה והחזיר אחד מהם לנגזל - החפץ שנשאר בידו לא נחשב כגזול (כי שווה פחות מפרוטה) אך לא קיים הגזלן מצות השבה (ומוטל עליו להשיבה). (ולאחר דין זה, הגמרא מביאה שלושה מקרים בהם רבא הסתפק מה יהיה הדין).
דף קה עמוד ב
* לדעת רבה: טען האחד "שורי גנבת" והשני השיב "לא גנבתי אלא שומר חנם אני עליו" ונשבע על כך ואח"כ הודה שגנב - חייב, שהרי פטר עצמו בטענה זו מגניבה ואבידה.
* מי שמשביע עד אחד שיבוא להעיד עבורו ונשבע העד לשקר שאינו יודע לו עדות - התנאים נחלקו אם פטור העד מקורבן שבועת העדות או חייב (ונחלקו אם דבר הגורם לממון נחשב לממון או לא).
* לדעת רב ששת: שומר הכופר בפיקדון שבידו ואומר שלא היו דברים מעולם ובאו עדים שראו את הפיקדון ברשותו - אף שלא נשבע לשקר, הריהו נעשה עליו גזלן ע"י כפירתו וחייב באונסין.