דף קד עמוד א
* שליח שמינה אותו המשלח בפני עדים להביא לו כסף שיש לו ביד חברו - נחלקו האמוראים אם נחשב לשליח של בעל הכסף (ואם נאנס בדרך פטור חברו) או לא.
* לדעת רבי שמעון בן אלעזר (בברייתא): שליח בית דין, שמינה אותו הגזלן, אינו פוטר את הגזלן אלא משהגיעה הגזלה לידי שלוחו של נגזל (ולא כמו שהגמרא העמידה את המשנה שבדף הקודם לשיטת רב חסדא).
דף קד עמוד ב
* שמואל ורבי יוחנן נחלקו אם שומר רשאי לשלוח את המעות שהופקדו בידו ביד שליח המביא סימן מהמפקיד כראיה שהוא שלוחו כאשר עדים חתומים על הסימן.
* הגמרא מדייקת מהמשנה שתשלום "חומש" שחייבה התורה את הגזלן שנשבע לשקר הוא חיוב "ממון" ולא "כפרה" ולכן גם יורשיו חייבים בכך. (והגמרא מקשה על כך מברייתא ודנה באריכות כדי לתרץ).
* מלוה על פה אינו גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות.