בבא קמא דף ז

דף ז עמוד א
* לדעת ר"ש בן מנסיא: שור של הקדש שנגח שור של הדיוט - פטור, שור של הדיוט שנגח שור של הקדש - בין תם בין מועד משלם נזק שלם.
* מי שהיו לו בתים שדות וכרמים השוות יותר מ200 זוז (ולכן לא נחשב לעני) אך אינו מצליח למוכרן - מאכילין אותו מעשר עני עד שווי מחצית מקרקעותיו.

דף ז עמוד ב
* אביי הקשה לרבא (בעמוד א) שמצד אחד כתוב "מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם" אך מצד שני הברייתא לומדת מהמילה "ישיב" שיכול לשלם אפילו סובין - ובגמרא מובאים 3 תירוצים (אחד בעמוד הקודם), ו2 התירוצים הראשונים נדחו.
* לדעת רבי אבא רבי עקיבא סובר שה"מיטב" שעל המזיק לשלם מרכושו, נמדד לפי רכושו ולא לפי המקובל בעולם.