דף יד עמוד א
* שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאשתו - אמדו חכמים את דעתו שלא היתה כוונתו להוריש לה את כל נכסיו אלא רק למנות אותה להיות אפוטרופוסית על נכסיו.
* המשיא אשה לבנו גדול בבית (בית מיוחד שאינו דר בו אלא עשאו לו לבית חתנות) - קנאו.
* האומר לחברו "הולך מנה לפלוני שאני חייב לו" - חייב המשלח באחריותו אם יאנסו מיד השליח, ונחלקו האמוראים אם יכול לחזור המשלח משליחותו זו.
דף יד עמוד ב
* הגמרא מנסה (פעמיים) להציע שנחלקו התנאים אם "הולך כזכי דמי" (שהאומר לשלוחו 'הולך מנה לפלוני' הרי זה כמי שאמר לו 'זכה במנה זה לפלוני') או לא, אך דוחה זאת.
* לדעת רבי אלעזר: דינו של שכיב מרע לגבי קניינים הרי הוא כדין אדם בריא, וחכמים חולקים.