סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 
מספר צפיות: 2
דף פט עמוד א
* בשכר שאמר אברהם אבינו "אם מחוט ועד שרוך נעל" - זכו בניו לשתי מצות, לחוט של תכלת ורצועה של תפילין.
* קשה גזל הנאכל, שאפילו צדיקים גמורים אינן יכולין להחזירו.
* כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בהגדה - עשה אזניך כאפרכסת.
* אמר להם הקב"ה לישראל חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם ממעטין עצמכם לפני.
* אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן.
* אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה.
* מה אומנותו של אדם בעולם הזה ישים עצמו כאלם.
* "מכסין בעפר עיר הנדחת" - הגמרא מביאה 2 אפשרויות לבאר במה מדובר ומה הטעם.

דף פט עמוד ב
* פרק שביעי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בפרטי הדינים של איסור גיד הנשה.
* במשנה נאמר שגיד הנשה נוהג גם במוקדשין - והגמרא מבררת במה מדובר ומה כוונת המשנה.
מספר צפיות: 5
דף צ עמוד א
* בקדשים שאינם נאכלים - לדעת רבי חייא בר יוסף: איסור גיד הנשה לא נוהג בהם, ולדעת רבי יוחנן: איסור גיד הנשה כן נוהג בהם. (רב פפא מבאר שאמוראים אלו לא נחלקו אלא עסקו בדינים שונים).
* לדעת רבי: מותר להעלות למזבח גיד הנשה בעודו מחובר לקרבן, ולדעת חכמים: אסור.

דף צ עמוד ב
* גיד הנשה של קרבן עולה - האמוראים נחלקו האם צריך לחולצו מן הירך ולהשליכו לתפוח או שאין בו איסור הקרבה.
* רבא מביא 2 מקרים בהם לדעתו נקטו חכמים לשון של גוזמא.
* לדעת רבי אמי: יש מקרים בהם דיברה תורה לשון הואי, דברו נביאים לשון הואי, ודברו חכמים לשון הואי.
* במשנה (בדף הקודם) נאמר שגיד הנשה נוהג בירך של ימין ובירך של שמאל, והגמרא מביאה שרבי יהודה חולק על כך וסובר שגיד הנשה אינו נוהג אלא באחת והדעת מכרעת את של ימין.
מספר צפיות: 7
דף צא עמוד א
* למסקנת הגמרא: רבי יהודה סובר שמדין תורה גיד הנשה אינו נוהג אלא בירך ימין [והגמרא מביאה 4 דעות שונות המבארות מה המקור לדעתו].
* המהלך לימין רבו - הרי זה בור.
* "בהאבקו עמו" - לדעת ריב"ל: מלמד שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד.
* למה נקרא שמו גיד הנשה? - שנשה ממקומו.
* "ויותר יעקב לבדו" - שנשתייר על פכין קטנים, מכאן לצדיקים שחביב עליהם ממונם יותר מגופם, וכל כך למה? לפי שאין פושטין ידיהן בגזל.
* "ויאבק איש עמו עד עלות השחר" - מכאן לת"ח שלא יצא יחידי בלילה.

דף צא עמוד ב
* הגמרא מביאה 4 מקורות נוספים לכך שת"ח לא יצא יחידי בלילה.
* בתחילה כתוב "ויקח מאבני המקום" ולבסוף כתוב "ויקח את האבן" - מלמד שנתקבצו כל אותן אבנים למקום אחד וכל אחת ואחת אומרת עלי יניח צדיק זה ראשו, וכולן נעשו אבן אחת.
* "הארץ אשר אתה שוכב עליה" וגו' - מלמד שקפלה הקב"ה לכל ארץ ישראל והניחה תחת יעקב אבינו שתהא נוחה ליכבש לבניו.
* שלש כתות של מלאכי השרת אומרות שירה בכל יום, אחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש, ואחת אומרת קדוש ה' צבאות.
מספר צפיות: 2
דף צב עמוד א
* "כי שרית עם אלהים ועם אנשים" - רמז רמז לו שעתידים שני שרים לצאת ממנו ראש גולה שבבבל ונשיא שבארץ ישראל.
* הגמרא מביאה דרשות שונות הנדרשות על הפסוק "ובגפן שלשה שריגים" וגו'.
* שלשה כוסות האמורות במצרים (בספור החלום וכוס פרעה וגו') למה? - אחד ששתה בימי משה, ואחד ששתה בימי פרעה נכה, ואחד שעתידה לשתות עם כל העובדי כוכבים.
* "וישקלו את שכרי שלשים כסף" - רב יהודה: אלו 30 צדיקי אומות העולם שאומות העולם מתקיימים עליהם, עולא: אלו 30 מצות שקבלו עליהם בני נח ואין מקיימין אלא 3.

דף צב עמוד ב
* ה-3 מצוות שבני נח מקיימים: אין כותבין כתובה לזכרים, ואחת שאין שוקלין בשר המת במקולין, ואחת שמכבדין את התורה.
* לדעת רבי מאיר: גיד הנשה נוהג בשליל וחלבו אסור, ורבי יהודה חולק.
* חלבו של גיד הנשה מותר [ולדעת שמואל לחלב זה התכוונה המשנה שאמרה ש"חלבו מותר", ודין זה הוא לדעת כולם], אך רבי מאיר סובר שהוא אסור מדרבנן.
* לדעת רב: לא אסרה תורה אלא קנוקנות שבגיד הנשה, ולדעת עולא: הגיד עצמו אסור (למרות שהוא קשה כעץ).
מספר צפיות: 2
דף צג עמוד א
* חלב שהבשר מכסה אותו - מותר.
* שמואל מבאר מהו "חלב שעל הקרב" ו"חלב שעל הכסלים" שאסורים והאוכלם חייב כרת.
* הגמרא עוסקת בעניינים שונים הקשורים לחלב.
* הגמרא מבררת איזה חלק מן הקרום שעל הטחול אסור באכילה וצריך לקלף.
* "ביעי חשילתא" - נחלקו האמוראים אם אסורים או מותרים באכילה.

דף צג עמוד ב
* בכל המחלוקות שנחלקו רבינא ורב אחא - רבינא פסק לקולא ורב אחא פסק לחומרא, חוץ מ-3 המקרים שבסוגייתנו שרבינא הוא זה שהחמיר. [ובכל המחלוקות הלכה כדברי המיקל].
* אומצי, ביעי ומזרקי, שהניח אותם על גבי גחלים - נחלקו רב אחא ורבינא אם מותרים באכילה או לא.
* גיד הנשה - הגיד הפנימי אסור מהתורה, והגיד החיצוני אסור מדרבנן.
* טבח שלא ניקר היטב את הבשר ונותר חלב - הגמרא מכריעה להלכה, שאם הותיר כזית חייב מלקות, ואם הותיר רק כשעורה מעבירים אותו מתפקידו.
מספר צפיות: 5
דף צד עמוד א
* ייתכן ששמואל סובר שאסור לגנוב דעת הבריות ואפילו דעתו של עובד כוכבים.
* אסור לאדם להפציר בחבירו שיבוא לסעוד אצלו כשיודע שלא יבוא (ואין כוונתו באמת שיבוא לסעוד אצלו, וכל כוונתו שיחזיק לו חבירו טובה).
* הגמרא מביאה אופנים שונים של דברים האסורים משום גניבת דעת.
* אין האורחים רשאים ליתן ממה שנתן לפניהם בעל הבית, לבנו ולבתו של בעל הבית.
* השולח ירך לחבירו: שלימה - אינו צריך שיטול הימנה גיד הנשה, חתוכה - צריך ליטול הימנה גיד הנשה.

דף צד עמוד ב
* אביי רבא ורב אשי נחלקו כיצד לבאר את הברייתא שבסוף העמוד הקודם.
* אופן ההכרזה על הטריפה שנמצאה בבית המטבחיים: בא לידינו בשר הראוי לעובדי כוכבים.
* במקום שהאדם מטעה את עצמו אין איסור גניבת דעת.
מספר צפיות: 4
דף צה עמוד א
* לדעת רבי: אטליז של עובדי כוכבים וטבחי ישראל מספקים להם את הבשר - בשר הנמצא שם ביד עובד כוכבים, מותר.
* לדעת רב: בשר, כיון שנתעלם מן העין, אסור (שמא נתחלף בנבלה).
* הגמרא מקשה 4 קושיות על רב (מברייתות וממשניות), ומתרצת.

דף צה עמוד ב
* כל נחש שאינו סומך עליו ממש (כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול, שניחשו וסמכו באופן מוחלט על הנחש שעשו) - אינו נחש האסור מהתורה.
* רב לא היה נהנה מסעודת הרשות.
* רבי יוחנן היה נוהג לבקש מתינוק שיפסוק לו פסוק, ועל פי הפסוק היה מחליט כיצד לנהוג.
* הגמרא מספרת על כמה אמוראים שפסקו להיתר בהתבסס על "טביעות עין".
מספר צפיות: 3
דף צו עמוד א
* רבא מסיק ש"טביעות עין" עדיפה מסימנים.
* סומא מותר באשתו ובני אדם מותרים בנשותיהם בלילה בהסתמך על "טביעות עין" של הקול.
* הנוטל גיד הנשה - רבי מאיר סובר שמדרבנן צריך אף חטיטה, ורבי יהודה סובר שלא צריך.
* לדעת שמואל: לא אסרה תורה גיד הנשה אלא שעל הכף בלבד.
* אכל גיד הנשה ואין בו כזית - לדעת חכמים: חייב, לדעת רבי יהודה: פטור.

דף צו עמוד ב
* חכמים סוברים כדברי שמואל, ורבי יהודה חולק. (והגמרא מבררת את טעמיהם).
* ירך שהתבשלה עם גיד הנשה שבתוכה - הרי היא נאסרת אם יש בגיד הנשה כשיעור נתינת טעם בירך, אך ירך שנצלתה עם גיד הנשה שבתוכה - לא נאסרה ואוכל עד שמגיע למקומו של גיד הנשה.
מספר צפיות: 4
דף צז עמוד א
* גדי שצלאו בחלבו: אסור לאכול אפילו מראש אזנו, אבל אם הגדי כחוש - קולף ואוכל עד שמגיע לחלבו (לפי התירוץ הראשון בגמרא).
* לדעת רבי יוחנן: סומכים על "קפילא ארמאה" (נחתום עובד כוכבים, אם מסיח לפי תומו [רש"י]).

דף צז עמוד ב
* מין בשאינו מינו: בתערובת היתר - בטעמא, בתערובת איסור - בקפילא.
* מין במינו, וכן מין בשאינו מינו, בתערובת איסור ואין קפילא - בששים.
* ירך שנמלחה כשגיד הנשה בתוכה - רבינא אסר [והגמרא הקשתה על דבריו], רב אחא בר רב אשי התיר.
* מליח הרי הוא כרותח, כבוש הרי הוא כמבושל.
* הגמרא מביאה דעות שונות כיצד מתבצע החישוב של האיסור בשישים.
* גיד בששים ואין גיד מן המנין, כחל בששים וכחל מן המנין [והכחל עצמו אסור, ואם נפל לקדרה אחרת אוסר], ביצה בששים ואין ביצה מן המנין.
מספר צפיות: 3
דף צח עמוד א
* דברי רב נחמן (בעמוד הקודם) ש"ביצה בששים ואין ביצה מן המנין" - אמורים בביצה שיש בה אפרוח.
* חלב שנפל לסיר בשר - משערים את ההיתר ואת האיסור כפי מה שהם נראים לפנינו (ולא מוסיפים גם את הבליעה של הכלי להערכת השיעור).
* לדעת ר' יוחנן חצי שיעור אסור מן התורה.
* לדעת רב הונא: ביצה של איסור שהתערבה בביצי היתר - מתבטלת רק אם התערבה לפחות ב-61 ביצי היתר.
* האמוראים נחלקו (בדעת בר קפרא) אם כל איסורים שבתורה ב-60 או ב-100.

דף צח עמוד ב
* הגמרא מבארת שהמקור לדעות האמוראים במחלוקת הנ"ל נלמד מדין "זרוע בשלה" (של איל הנזיר).
* "ולקח הכהן את הזרוע בשלה" - "בשלה": אין בשלה אלא שלימה, ר' שמעון בן יוחאי אומר אין בשלה אלא שנתבשלה עם האיל. (הגמרא מביאה 2 אפשרויות לביאור המחלוקת).
* "זהו (איל נזיר שנבלע בבשרו טעם הזרוע) היתר הבא מכלל איסור" - לדעת אביי: הכוונה היא לדין "מין במינו" (בדעת רבי יהודה), לדעת רבא: הכוונה היא לדין "טעם כעיקר".
מספר צפיות: 5
דף צט עמוד א
* "זהו (איל נזיר שנבלע בבשרו טעם הזרוע) היתר הבא מכלל איסור" - לדעת רבינא: הכוונה היא לדין של "מקום חתך".
* אביי מקשה ממשנה במסכת ערלה על הדעה הסוברת ש"כל איסורין שבתורה במאה".

דף צט עמוד ב
* לדעת רבי יוסי בר' חנינא: לא כל השיעורים שוים, ויש שנותנים טעם גם אם יש יותר מ-101 כנגדם.
* רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה חולק על משנתנו וסובר שאין בגידין בנותן טעם, וכך הגמרא מכריעה להלכה (ולכן ירך שהתבשלה עם גיד הנשה, משליך את גיד הנשה והשאר מותר).
מספר צפיות: 5
דף ק עמוד א
* חתיכה של נבילה שנתבשלה עם חתיכות בשר לא מתבטלת ברוב - לדעה הסוברת "את שדרכו לימנות שנינו" הטעם לכך הוא: הואיל וראויה להתכבד בה לפני האורחים
* לדעת רבה בר בר חנה: חתיכה של נבלה ושל דג טמא - אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות.
* רב חולק על רבה בר בר חנה וסובר שכיון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן.

דף ק עמוד ב
* כל מין ומינו ודבר אחר - סלק את מינו כמי שאינו, ושאין מינו רבה עליו ומבטלו.
* לדעת רבי יהודה: אין איסור חל על איסור.
* האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה - ר' יהודה מחייב שתים, ור"ש פוטר.
* הטעם לדעת רבי יהודה: לדעתו, למרות שאיסור טומאה קדם, הרי שבא איסור גיד הנשה וחל עליו, שכן איסורו נוהג בבני נח.
1 2 3 4 5
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר