סקר
מסכת שבת






 
מספר צפיות: 3
דף סח עמוד א
* המשנה הראשונה בפרק רביעי, המתחיל בעמוד זה, עוסקת בעובר שהוציא אחד מאיבריו לחוץ קודם שחיטת האם.
* בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו והחזירו קודם שחיטה - לדעת רב: היד אסורה באכילה, ואין השחיטה מתירה אותה.
* הגמרא מקשה על דעת רב ממשנתנו ומתרצת, ומקשה עליו (בסוף העמוד) מברייתא ומתרצת (בתחילת העמוד הבא).

דף סח עמוד ב
* הגמרא מקשה קושיה נוספת מברייתא על דעת רב ומתרצת.
* בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו והחזירו קודם שחיטה - לדעת רבי יוחנן: היד מותרת באכילה (השחיטה מתירה אותה).
* לפי בני מערבא: רב סובר שאם יצא רוב האבר החוצה - כל האבר נאסר (אף המיעוט שעדיין בפנים).
מספר צפיות: 2
דף סט עמוד א
* הוציא עובר של בהמת שלמים את ידו בשעת שחיטת אמו בעזרה - אסור ולא ניתר בשחיטתה.
* הוציא עובר את ידו בשעת השחיטה בין שחיטת סימן ראשון לסימן שני - טהורה היד מטומאת נבילה.
* למסקנת הגמרא רבי ירמיה הסתפק מה הדין של חלב של נקבה שהיא בת פקועה ויש בה איסור אבר היוצא.
* המקור לכך שעובר ואבריו החתוכים הותרו באכילה בלא שחיטה אם נמצאו במעי הבהמה בשעה שנשחטה הוא מהמילה "וכל" שבפסוק "וכל בהמה מפרסת...".

דף סט עמוד ב
* לדעת רב שימי בר אשי המקור לדין הנ"ל הוא מהמילים "בהמה... בבהמה" שבפסוק הנ"ל.
* האומר "רגלה של זו עולה" - לדעת רבי מאיר ורבי יהודה: רק הרגל קדושה בקדושת עולה, ולדעת רבי יוסי ורבי שמעון: כל הבהמה תהא עולה.
* לאחר שיצא מהבהמה רוב העובר הבכור - לדעת רב הונא: למפרע הוא קדוש (וחלה עליו קדושה מתחילת יציאתו), ולדעת רבה: מכאן ולהבא קדוש (וחלה עליו הקדושה רק לאחר יציאת רובו מרגע זה והלאה).
מספר צפיות: 3
דף ע עמוד א
* כשיצא חצי עובר בכור של בהמה החוצה מהרחם, ומיעוט של אחד האברים נשאר ברחם - הגמרא מסתפקת האם אותו מיעוט האבר שבפנים נגרר אחרי רוב האבר שבחוץ, ובכך נחשב שרוב העובר יצא חוץ לרחם ויתקדש בבכורה.
* רבא מסתפק במקרים שונים בדיני חציצה בלידת בכור.
* רב אחא מסתפק מה מקדש את הולד בבכורה בשעת הלידה - אויר הרחם או נגיעת כותלי הרחם. (ואח"כ הגמרא מביאה ספקות נוספים).

דף ע עמוד ב
* בהמה טמאה שמת עוברה בתוך מעיה והושיט הרועה את ידו לתוך מעיה ונגע בעובר, לדעת ת"ק הרועה טהור, ולדעת רבי יוסי הגלילי הרועה טמא [ואם הבהמה טהורה, לדעת כולם הרועה טהור] - והגמרא מבררת את המקור לשיטתם.
* הגמרא מביאה ברייתא המבררת מה המקור לכך שנבלת חיה טהורה מטמאה.
מספר צפיות: 2
דף עא עמוד א
* בן עזאי אמר לרבי יונתן: חבל על בן עזאי שלא שימש את רבי ישמעאל.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שחיה בכלל בהמה וכן בהמה בכלל חיה.
* חיה טהורה בכלל בהמה טהורה - לסימנים, חיה טמאה בכלל בהמה טמאה - להרבעה, בהמה טמאה בכלל חיה טמאה - לכדרבי, בהמה טהורה בכלל חיה טהורה - ליצירה.
* לדעת רבה: כשם שטומאה בלועה אינה מטמאה כך טהרה בלועה אינה מיטמאה (והגמרא מבררת את המקור לכך).

דף עא עמוד ב
* הגמרא ממשיכה לברר את המקור לדעת רבה, ומבררת את המקור לכך שדין זה הוא אף כאשר הבלוע נכנס למעיו דרך בית הרעי, וכן לכך שדין זה הוא אף בבלוע בבהמה.
* רבא הקשה מה בא רבה לחדש בדבריו והרי שני הדינים הללו נישנו במשניות, והגמרא מתרצת שרבה חידש שדינים אלו הם אף במקרה שאין את הסברא של מגע בית הסתרים (כגון שבלע שתי טבעות אחת טמאה ואחת טהורה).
מספר צפיות: 4
דף עב עמוד א
* לדעת שמואל: טומאה זו של המיילדת שהכניסה את ידה ונגעה בעובר המת שבמעי האשה, אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים (גזירה שמא יוציא ולד את ראשו בשעת הלידה חוץ לפרוזדור ותחשוב המיילדת שעדיין לא הוציא ראשו).
* עובר במעי אשה - לדעת רבי עקיבא טמא ומטמא, ולדעת רבי ישמעאל טהור.
* המקור לטומאת גולל ודופק - לדעת רבי עקיבא מפסוק, ולדעת רבי ישמעאל מהלכה למשה מסיני.
* לדעת רבי עקיבא: רביעית דם משני מתים מטמאה באוהל.

דף עב עמוד ב
* במשנה מבואר המקור לכך ששחיטת טריפה מטהרתה.
* המשנה היא כדעת רבי מאיר הסובר שמגע בית הסתרים מטמא, והגמרא מבארת בשני אופנים כיצד ניתן להעמיד את המשנה גם כדעת רבי יוסי החולק על רבי מאיר.
מספר צפיות: 3
דף עג עמוד א
* טריפה שחוטה - טהורה מידי טומאת נבילה, אך גזרו בה חכמים שאם נגע קודש בטריפה הרי הוא נטמא.
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המשא ומתן בין רבי מאיר וחכמים בנוגע למחלוקתם במשנה (בדף הקודם) בנוגע לעובר שהוציא את ידו ושחט את אמו ואח"כ חתך את ידו (לרבי מאיר: הבשר מגע נבילה, ולחכמים: מגע טריפה שחוטה).
* לדעת ריש לקיש: רבי מאיר וחכמים נחלקו אף באיבר המדולדל של בהמה ונשחטה הבהמה (לדעת רבי מאיר לא מועילה השחיטה לטהרו מטומאת אבר מן החי וחכמים חולקים).

דף עג עמוד ב
* למסקנת הגמרא, רבי יוחנן סובר שבאבר המדולדל של בהמה לדברי הכל "אין שחיטה עושה ניפול" (ולכן חלה השחיטה אף על האבר לטהרו).
* לדעת רבי יוחנן: באבר המדולדל של בהמה - לדעת כולם: "מיתה עושה ניפול ואין שחיטה עושה ניפול".
מספר צפיות: 3
דף עד עמוד א
* רבא מביא את המקור לכך ש"מיתה עושה ניפול, שחיטה אינה עושה ניפול".
* עובר מת שידו מחוץ למעי הבהמה ושחט את הבהמה - רב חסדא ורבה נחלקו אם גם במקרה זה רבי מאיר מטמא את היד בטומאת נבילה.
* הושיט את ידו למעי בהמה מעוברת ושחט עובר חי בן 9 חודשים - הגמרא מסתפקת אם השחיטה מועילה להתירו באכילה.

דף עד עמוד ב
* לדעת חכמים במשנה (בסוף עמוד א) עובר חי בן 9 חודשים ניתר בשחיטת אמו - ומחדש רב אושעיא שההיתר הוא רק לאוכלו בלא שחיטה (ולא נחשב כבהמה), אך הרובע אותו חייב מיתה והחורש בו עם חמור לוקה משום כלאי בהמה.
* נחלקו האמוראים אם ניתן לפדות פטר חמור בשה בן פקועה (בפחות משווייו).
* בהמה שחוטה שנגע בה טומאה - נחלקו האמוראים מה דין העובר שבמעיה (האם הוא שני לטומאה, או ראשון לטומאה כמו הבהמה).
מספר צפיות: 4
דף עה עמוד א
* נחלקו התנאים מאימתי דגים מקבלים טומאה: משיצודו / משימותו / משעה שאין יכולים לחיות.
* דין חלב של נפל בן 8 חודשים - לדעת רבי יוחנן (בלישנא הראשונה): כחלב בהמה, לדעת ריש לקיש (וכך גם דעת רבי יוחנן בלישנא השניה): כחלב חיה.
* הושיט ידו למעי בהמה ותלש חלב של עובר בן 9 חודשים חי - לדעת רבי יוחנן: דין החלב כחלב בהמה, לדעת ריש לקיש: דין החלב כחלב חיה.
* השוחט את הטרפה ומצא בה בן 9 חודשים חי - לדעת רבי אמי: מחלוקת תנאים אם העובר מותר לאחר שישחטנו, לדעת רבא: לדעת כולם מותר העובר לאחר שישחטנו.

דף עה עמוד ב
* לדעת חכמים: בן 9 חודשים מותר בשחיטת אמו ואין צריך שחיטה לעצמו, אך אם עמד על פרסותיו על גבי הקרקע צריך שחיטה מדרבנן (ור"ש שזורי חולק).
* כל דבר תמוה - אנשים זוכרים (ללישנא הראשונה בגמרא, ולכן לדעת חכמים קלוט בן פקועה מותר אף לאחר שהפריס).
* ישנה מחלוקת אם תמיד הלכה כרבי שמעון בן שזורי במשנתנו, או רק ב-2 משניות בלבד ("במסוכן ובתרומת מעשר של דמאי").
מספר צפיות: 3
דף עו עמוד א
* בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמטה כשרה מן הארכובה ולמעלה פסולה - נחלקו הדעות היכן היא "ארכובה" זו (בין העצם התחתונה לאמצעית או בין העצם האמצעית והעליונה).
* אין אומרים בטרפות זו דומה לזו, שהרי חותכה מכאן ומתה חותכה מכאן וחיה.
* הגמרא מביאה דעות שונות היכן מקומו של "צומת הגידים" (שדינו הוא שאם ניטל הבהמה טריפה).

דף עו עמוד ב
* בצומת הגידים של בהמה יש 3 גידים, אחד עבה ושנים קטנים, ונחלקו הלישנות בגמרא בכמה מהם נטרפת אם נחתכו.
* בצומת הגידים של עוף יש 16 גידים, ואם נחתך גיד אחד מהם העוף טריפה.
* נשברה העצם למעלה מהארכובה (ולא נחתכה לגמרי) ואין רוב הבשר קיים - לדעת רב: האבר והבהמה אסורים, ולדעת שמואל: האבר אסור והבהמה מותרת.
* נשבר העצם ויצא לחוץ - אם עור ובשר מכסים את רובו (לדעת רב פפא: רוב עוביו ורוב הקיפו), האבר מותר.
מספר צפיות: 3
דף עז עמוד א
* רבי יוחנן וריש לקיש - הלכה תמיד כרבי יוחנן חוץ מ-3 מקרים בלבד.
* הגמרא מביאה ספיקות שונים בנוגע לדין האמור בברייתא בעמוד הקודם ("נשבר העצם ויצא לחוץ - אם עור ובשר חופין את רובו, מותר").
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לדין המשנה ששחיטת הבהמה מתירה את השליא באכילה.

דף עז עמוד ב
* עור - לא מטמא טומאת אוכלין, עור ששלקו - מטמא טומאת אוכלין, עור חמור ששלקו - הגמרא מסתפקת אם מטמא טומאת אוכלין.
* במשנה (בעמוד א) נאמר ששליא שיצתה מקצתה מרחם האם בעודה בחיים אסורה באכילה אחר שחיטת האם - ומחדש רבי אלעזר (למסקנת הגמרא) שאם השליא קשורה בולד, והולד לא יצא, השליא מותרת באכילה.
* לדעת אביי ורבא: כל דבר שיש בו רפואה אין בו משום דרכי האמורי.
מספר צפיות: 3
דף עח עמוד א
* מי שאירע בו דבר - צריך להודיע לרבים ורבים מבקשים עליו רחמים.
* פרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדין "אותו ואת בנו".
* הגמרא מביאה ברייתא ובה המקור לדין המשנה שדין "אותו ואת בנו" נוהג גם בבהמות קדשים.
* דין "אותו ואת בנו" נוהג בכלאים.

דף עח עמוד ב
* הגמרא מבררת את המקור לכך שדין "אותו ואת בנו" נוהג בכלאים.
* לדעת רבי יונתן: כל מקום שנכתבו 2 דברים בפסוק, משמעות הפסוק היא כאילו נכתב "או" ביניהם אף אם לא כתוב "או" ביניהם, ורבי יאשיה חולק.
* דין "אותו ואת בנו" - לדעת חכמים: נוהג בנקבות בלבד, ולדעת חנניה: נוהג אף בזכרים.
מספר צפיות: 3
דף עט עמוד א
* שמואל פוסק כחנניה (שאיסור אותו ואת בנו נוהג גם בזכרים, משום שחוששים לזרע האב).
* למסקנת הגמרא רבי יהודה מסתפק האם חוששים לזרע האב או לא (והנפקא מינה היא האם ניתן להתיר פרד במין אמו).
* רבי אבא סובר שאין חוששים לזרע האב.

דף עט עמוד ב
* רבי אבא סובר שמה שסומכים על סימני אבידה זה מהתורה.
* דין "אותו ואת בנו" ודין "מתנות" נוהגים בכלאים, ונחלקו חכמים ורבי אליעזר אם נוהגים בכוי (והגמרא מבררת לאורך כל הסוגיה באיזה כוי מדובר ומה טעם מחלוקתם).
* כוי אין שוחטין אותו ביום טוב, ואם שחטו אין מכסין את דמו (והגמרא מבררת לאורך כל הסוגיה באיזה כוי מדובר ומי אמר דין זה ומה טעמו).
1 2 3 4 5 6 7
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר