סקר
ממתי אתה בדף היומי?






 
מספר צפיות: 2
דף נח עמוד א
* דעת אמימר לפי רב אחא: ביצים שנולדו מתרנגולת טריפה - אם היו במעיה כשנטרפה נאסרו עמה, אך אם נוצרו לאחר שנטרפה מותרים (אם התעברה מזכר) כי לדעתו "זה וזה גורם מותר".
* דעת אמימר לפי רבינא: ביצים שנולדו מתרנגולת ספק טריפה - משהים אותם ואם התרנגולת חזרה וטענה במעיה ביצים נוספות, מותרות הביצים הראשונות (כי טריפה אינה יכולה ליצור ביצים חדשות).
* כל בריה שאין בו עצם (כמו תולעים) - אינו מתקיים 12 חודש.

דף נח עמוד ב
* בהמה שיש לה רגל אחורית מיותרת - טריפה (כי "כל יתר כנטול דמי").
* רבינא הטריף בהמה שהיו לה שני מעיים הקרויים "סניא דיבי" (כי "כל יתר כנטול דמי").
* 2 בני מעיים היוצאים מן הבהמה כאחד - טריפה (אם יוצאים הם בשני מקומות בקיבה).
* המשנה מונה מחלות שונות בבהמה שלא מטריפות את הבהמה.
* אם האכיל אדם את הבהמה קרטין (=גבעולים) של צמח הקרוי "חלתית" - הבהמה טריפה.
מספר צפיות: 2
דף נט עמוד א
* רב יהודה ורב יוסף מפרטים דברים שיש באכילתם סכנה.
* המשנה מבארת את סימני הטהרה של בעלי חיים (בהמה, חיה, עוף, חגבים, דגים) המותרים באכילה.
* כל בהמה שאין לה שינים למעלה, בידוע שהיא מעלת גרה ומפרסת פרסה, וטהורה.
* "ואת הגמל כי מעלה גרה הוא" - שליט בעולמו יודע שאין לך דבר מעלה גרה וטמא אלא גמל לפיכך פרט בו הכתוב "הוא".

דף נט עמוד ב
* הגמרא מבררת מה הם סימני החיה הטהורה המבדילים אותה מן הבהמה, וזאת כדי להתיר את חלבה (חלב חיה טהורה מותר באכילה, בניגוד לחלב בהמה טהורה).
* "עיזא כרכוז" - הגמרא פסקה שהחלב שלו מותר באכילה, ולא כדעת רב אחאי שאסר.
* הגמרא מביאה בסוף העמוד 2 מעשים שהיו בין רבי יהושע בן חנניה לבין הקיסר.
מספר צפיות: 3
דף ס עמוד א
* הגמרא מספרת על מעשה נוסף שהיה בין הקיסר לרבי יהושע בן חנניה, ועל מעשה שהיה בין בת הקיסר לרבי יהושע בן חנניה.
* שור שהקריב אדם הראשון - קרן אחת היתה לו במצחו /קרניו נבראו קודם לפרסותיו.
* כל מעשה בראשית - בקומתן נבראו, בדעתן נבראו, בצביונם נבראו.

דף ס עמוד ב
* אמרה ירח לפני הקב"ה: רבש"ע, אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? אמר לה: לכי ומעטי את עצמך.
* מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו "לה'"? אמר הקב"ה: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח.
* הקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים.
* מכך שכתוב בתורה "השסועה" (וזו בריה בפני עצמה היא שיש לה שני גבין ושני שדראות, ולא סביר שמשה הכיר חיה זו) יש תשובה לאומר אין תורה מן השמים.
* "העוים" - יש מחלוקת אם הם מפלשתים או מתימן.
* הרבה מקראות יש שדומה לקוראיהן שהן ראוין לישרף (שלא היה לו לכותבם שאין להם צורך בתורה וגנאי הוא לחברן עם הקדושה), והן הן גופי תורה (טעמים גדולים תלויין בהם).
מספר צפיות: 2
דף סא עמוד א
* לנשר אין אצבע יתרה ואין זפק ואין קורקבנו נקלף והוא דורס ואוכל, וההיפך בתורים.
* לא נתפרשו בתורה סימני הטהרה של עופות, אך חכמים למדו מה הם ממה שכתבה התורה שנשר טמא ותורים טהורים.
* לדעת רבי חייא: עוף שיש לו רק סימן טהרה אחד - טהור.

דף סא עמוד ב
* הגמרא דנה לאורך כל העמוד בדעת רבי חייא ומבררת מדוע דרש בנין אב דוקא מנשר.
* ישנם 24 עופות טמאים.
* תורים לבדם כשרים לקרבן ולא עוף אחר (וזו הסיבה שהתורה כתבה "תורים", ולא כדי שנלמד מזה להתיר עוף דוקא בארבעה סימנים).
מספר צפיות: 4
דף סב עמוד א
* לדעת רב נחמן: עוף הבא לפנינו עם סימן טהרה אחד, וידוע לנו שאין עוף זה דומה לפרס או עזניה, וכן אין שמו של עוף זה פרס או עזניה - טהור.
* לדעת אמימר: העוף הנ"ל טהור, אפילו אם איננו בקיאים מהו פרס ומהו עזניה, ודין זה הוא בתנאי שלא ראינו שהעוף הזה דורס.
* לדעת רב יהודה: עוף המסרט - כשר לטהרת מצורע, וזו היא סנונית לבנה שנחלקו בה רבי אליעזר וחכמים.
* "תסיל" הוא ממין היונה, ו"דאציפי" ו"תורין של רחבה" הם ממין התורים.

דף סב עמוד ב
* תורים של מקום הנקרא "צוצייני" - כשרים לגבי מזבח.
* הגמרא מפרטת מיני עופות שונים הכשרים והאסורים באכילה.
* רש"י פוסק ש"מתוך שאין אנו בקיאין בהם נראה לי דעוף הבא לפנינו יש לומר שמא ידרוס... ואין עוף נאכל לנו אלא במסורת עוף שמסרו לנו אבותינו בטהור ושלא מסרו לנו יש לחוש".
מספר צפיות: 2
דף סג עמוד א
* הגמרא מבררת מה הם העופות הטמאים המוזכרים בתורה: שלך, דוכיפת, תנשמת, קאת, רחם, עורב, נץ, חסידה, אנפה.
* כשרבי יוחנן ראה שלך הוא אמר "משפטיך תהום רבה", וכשראה נמלה הוא אמר "צדקתך כהררי אל".
* "החסידה" זו דיה לבנה, למה נקרא שמה חסידה? שעושה חסידות עם חברותיה, "האנפה" זו דיה רגזנית, למה נקרא שמה אנפה? שמנאפת עם חברותיה.
* לדעת רב יש 24 עופות טמאים, והגמרא מבררת את החשבון.

דף סג עמוד ב
* "ראה ו"דאה" המוזכרות בתורה בעופות הטמאים - אחת היא.
* "איה" ו"דיה" המוזכרות בתורה בעופות הטמאים - אחת היא.
* רבי אבהו חולק על רב וסובר שיש רק 23 עופות טמאים.
* 100 עופות טמאין יש במזרח וכולן מין איה הן.
* 700 מיני דגים הן ו-800 מיני חגבים ולעופות טהורים אין מספר.
* גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שבהמה טמאה מרובה מן הטהורות לפיכך מנה הכתוב בטהורה, גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעופות טהורין מרובין על הטמאין לפיכך מנה הכתוב בטמאין.
* עוף טהור נאכל במסורת.
* לוקחים ביצים מן העובדי כוכבים בכל מקום, ואין חוששים לא משום נבלות ולא משום טרפות, והגמרא מבררת מדוע לא חוששים שמא הם ביצים של עוף טמא.
מספר צפיות: 3
דף סד עמוד א
* אין מוכרים ביצת טרפה לעובד כוכבים אא"כ טרופה בקערה, לפיכך אין לוקחים מהם ביצים טרופות בקערה.
* למסקנת הגמרא: ניתן לסמוך על העובד כוכבים, האומר שביצה זו היא של עוף פלוני וטהור הוא, בסיוע עם סימני הטהרה שיש לביצים [אך על הסימנים לבד לא ניתן לסמוך כדי להתיר את הביצים].
* אם חלבון וחלמון הביצה מעורבים זה בזה בידוע שהיא ביצת השרץ לעניין זה שאם נוצר השרץ בתוכה ואכלה לוקה עליה משום "שרץ השורץ על הארץ".

דף סד עמוד ב
* ביצים של עופות טמאים שנתבשלו עם ביצים של עופות טהורים - הביצים הטהורות מותרות באכילה.
* ביצה שנמצא עליה מעט דם - זורק את הדם ואוכל את השאר, בתנאי שנמצא הדם בחלבון.
* הגמרא מביאה את המקור מהתורה לכך שביצה של עוף טמא אסורה באכילה.
מספר צפיות: 4
דף סה עמוד א
* לדעת ר"ש בן אלעזר: כל עוף הקולט ואוכל מן האויר - טמא.
* לא לחנם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא מינו.
* לדעת אחרים: עוף השוכן עם עופות טמאים (ודומה להם) - הרי הוא טמא.
* חגב שעדיין אין לו כרעיים אך עתיד לגדול לו - נחשב לסימן טהרה ומותר באכילה.
* לדעת הברייתא הראשונה: בתורה הוזכרו 4 חגבים המותרים באכילה, וממה שכתוב "למינו, למינהו, למינהו, למינהו" לומדים שיש עוד 4 חגבים המותרים באכילה.

דף סה עמוד ב
* לאורך כל העמוד (מסוף העמוד הקודם) מובאת ברייתא של רבי ישמעאל הדורשת (באופן אחר מהברייתא הראשונה) את הפסוקים העוסקים בענין החגבים.
* "ארבה" - אין לו גבחת, "סלעם" - יש לו זנב, "חרגול" - אין ראשו ארוך.
מספר צפיות: 3
דף סו עמוד א
* תנא דבי רב (הברייתא הראשונה) ותנא דבי רבי ישמעאל נחלקו האם חגב כשר הוא זה שיש לו את ארבעת הסימנים שבמשנה וגם שאין ראשו ארוך או שכשר גם אם ראשו ארוך.
* תנא דבי רבי ישמעאל דורש כלל ופרט וכלל אפילו אם הכלל האחרון אינו דומה לכלל הראשון.
* דג שאין לו עכשיו סימני טהרה אך עתיד לגדול לו לאחר זמן - הרי זה מותר.

דף סו עמוד ב
* דג שיש לו עכשיו סימני טהרה אך עתיד להשירן בשעה שעולה מן המים - הרי זה מותר.
* כל דג שיש לו קשקשת יש לו גם סנפיר, אך התורה כתבה בסימני הטהרה גם סנפיר (בנוסף לקשקשת) משום "יגדיל תורה ויאדיר".
* האוכל דגים אסורים עובר בעשה ובלא תעשה.
* הגמרא מבארת את המקור לכך ששקצים בכלים ושקצים בבורות שיחין ומערות מותרים.
* אמרי במערבא: כל מקום שאתה מוצא שני כללות הסמוכין זה לזה הטל פרט ביניהם ודונם בכלל ופרט וכלל.
מספר צפיות: 2
דף סז עמוד א
* תנא דבי רבי ישמעאל דורש את הפסוק "את זה תאכלו..." באמצעות "ריבוי מיעוט וריבוי", ולדעתו שקצים הגדלים במים שבתוך חריצין ונעיצין אסורים ושקצים הגדלים במים שבבורות שיחין ומערות מותרים.
* רב הונא סובר שאסור לסנן שכר של תמרים בלילה.
* תולעת שפירשה מתוך המים שבכלי לדופן הכלי מותרת משום שזה דרך גידולה.

דף סז עמוד ב
* לדעת שמואל: פירות שהתליעו כשהם מחוברים - התולעים אסורים באכילה (והגמרא דחתה נסיון להוכיח מברייתא כדבריו).
* רב יוסף ורב אשי מביאים ספיקות שונים מה נכלל בגדר תולעת ששרצה על הארץ ואסורה.
* הגמרא מכריעה להלכה שתולעים שבכבד ובריאה של הבהמה אסורים באכילה.
* תולעים הנמצאים בין עור לבשר כשמפשיטים את הבהמה - אסורים באכילה, ותולעים הנמצאים בבשר הדג - מותרים באכילה.
* לויתן - דג טהור הוא.
מספר צפיות: 3
דף סח עמוד א
* המשנה הראשונה בפרק רביעי, המתחיל בעמוד זה, עוסקת בעובר שהוציא אחד מאיבריו לחוץ קודם שחיטת האם.
* בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו והחזירו קודם שחיטה - לדעת רב: היד אסורה באכילה, ואין השחיטה מתירה אותה.
* הגמרא מקשה על דעת רב ממשנתנו ומתרצת, ומקשה עליו (בסוף העמוד) מברייתא ומתרצת (בתחילת העמוד הבא).

דף סח עמוד ב
* הגמרא מקשה קושיה נוספת מברייתא על דעת רב ומתרצת.
* בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו והחזירו קודם שחיטה - לדעת רבי יוחנן: היד מותרת באכילה (השחיטה מתירה אותה).
* לפי בני מערבא: רב סובר שאם יצא רוב האבר החוצה - כל האבר נאסר (אף המיעוט שעדיין בפנים).
מספר צפיות: 3
דף סט עמוד א
* הוציא עובר של בהמת שלמים את ידו בשעת שחיטת אמו בעזרה - אסור ולא ניתר בשחיטתה.
* הוציא עובר את ידו בשעת השחיטה בין שחיטת סימן ראשון לסימן שני - טהורה היד מטומאת נבילה.
* למסקנת הגמרא רבי ירמיה הסתפק מה הדין של חלב של נקבה שהיא בת פקועה ויש בה איסור אבר היוצא.
* המקור לכך שעובר ואבריו החתוכים הותרו באכילה בלא שחיטה אם נמצאו במעי הבהמה בשעה שנשחטה הוא מהמילה "וכל" שבפסוק "וכל בהמה מפרסת...".

דף סט עמוד ב
* לדעת רב שימי בר אשי המקור לדין הנ"ל הוא מהמילים "בהמה... בבהמה" שבפסוק הנ"ל.
* האומר "רגלה של זו עולה" - לדעת רבי מאיר ורבי יהודה: רק הרגל קדושה בקדושת עולה, ולדעת רבי יוסי ורבי שמעון: כל הבהמה תהא עולה.
* לאחר שיצא מהבהמה רוב העובר הבכור - לדעת רב הונא: למפרע הוא קדוש (וחלה עליו קדושה מתחילת יציאתו), ולדעת רבה: מכאן ולהבא קדוש (וחלה עליו הקדושה רק לאחר יציאת רובו מרגע זה והלאה).
1 2 3 4 5 6 7 8
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר