דף מז עמוד א * שתי בועות הסמוכות זו לזו בריאה - אין אפשרות לבדוק אם יש בהם נקב או לא, אך לגבי בועה אחת הנראית כשתי בועות - הגמרא מפרטת דרך בה ניתן לבדוק אם זו בועה אחת וכשרה או שתי בועות וטריפה. * יש חמש אונות בריאה, שלוש מצד ימין ושתים מצד שמאל - אם חסרה אונה אחת, או שיש שתים מצד ימין ושלוש מצד שמאל, הבהמה טריפה. * ריאה שיש בה אונא יתירה - לדעת רבא: טריפה, לדעת מרימר: כשרה (אם היא עומדת בשורת האונות כאחת מהן). * "עינוניתא דוורדא" כשירה ולא נחשבת ליתירה (וזה רק כשהיא נמצאת מבפנים [מתחת לריאה כלפי הקרקע] ולא על גב הריאה). דף מז עמוד ב * לדעת רפרם: ריאה שדומה לבקעת עצים - טריפה (והגמרא מביאה דעות שונות בביאור דברי רפרם). * ריאה שנשתנה הצבע שלה ל"כוחלא" או לירוק (ככרתי) או לאדום - כשרה, לשחור - טרפה. * ריאה שהמראה שלה ככבד - כשרה, כבשר - טריפה. * הגמרא מפרטת את הדינים במקרים הבאים: סתימה בריאה, נקבים בריאה, ריאה שלקתה בתוכה.
דף מח עמוד א * ריאה הדבוקה בצלעות - לדעת רב נחמן: אין חוששים לה שמא ניקבה, אלא אם העלתה צמחים (אבעבועות) סביבות אותו הנקב, לדעת אבימי: בכל מקרה חוששים לה שמא ניקבה. * רב נחמן מכשיר ריאה שניקבה ודופן סותמתה, אם מדובר שהיה הנקב במקום שהריאה והדופן דבוקים יחד תמיד (ולדעת רבינא: בתנאי שנסבכת ונאחזת הריאה בבשר שבין שתי הצלעות). * ריאה שהעלתה צמחים - שמואל ורבה בר בר חנה מכשירים, אך התלמידים מגמגמים בדבר. (וגם רבי יוחנן לא סבר להכשיר). דף מח עמוד ב * מחט שנמצאה בריאה - האמוראים חולקים אם הבהמה כשרה או טריפה. * ריאה שנחתכה לכמה חתיכות ונמצאה מחט באחת החתיכות והריאה לא לפנינו - למסקנת הגמרא רבי אמי סובר שהבהמה טריפה. * "אין אומרים בטריפות זו דומה לזו". * הגמרא דנה במקרה בו מחט נמצאה בסמפון הגדול של הריאה, ובמקרה שמחט נמצאה בכבד.
דף מט עמוד א * מחט שנמצאה בסמפון הגדול של הכבד - האמוראים חולקים אם הבהמה טריפה או כשרה. * גרעין של תמרה (של דקל) שנמצא במרה - הבהמה כשרה. * למה נקרא שמה ריאה? שמאירה את העיניים (כאשר מערבים בה סממנים המאירים את העיניים אף היא מסייעת עמם). * נקב בריאה - האמוראים חולקים אם תולים את הנקב במשמוש ידי הטבח, והגמרא מכריעה שתולים, ולכן כשרה. * תולעת שיצאה מן הריאה ועשתה בה נקב - האמוראים חולקים אם תולים שהנקב נעשה לאחר שחיטה, והגמרא מכריעה שתולים, ולכן כשרה. * הגמרא מכריעה שאין הלכה כרבי שמעון הסובר שריאה אינה נטרפת עד שתינקב לבית הסמפונות (לסמפון גדול של הריאה). * חלב שעל גבי קבה - כהנים נהגו בו היתר (כרבי ישמעאל שאמר כך משום אבותיו). * "וַאֲנִי אֲבָרְכֵם" - לדעת רבי ישמעאל: ברכה לכהנים, לדעת רבי עקיבא: ברכה לישראל. דף מט עמוד ב * למסקנת הגמרא, חלב שעל גבי הקבה - רבי ישמעאל אוסר באכילה ורבי עקיבא מתיר. * חלב המכסה נקב באחד האיברים שכשניקבו הבהמה נעשית טריפה - לדעת רב: חלב טהור סותם (והבהמה כשרה) וחלב טמא אינו סותם (והבהמה טריפה), ולדעת רב ששת: שניהם סותמים. * התורה חסה על ממונם של ישראל, ולכן סבר רבא לפסוק כרב ששת (במחלוקת הנ"ל), ורב פפא דחה דבריו, וכן סבר רבא לפסוק שלא כרבי שמעון (הסובר שיש בדבש חשש גילוי), ורב נחמן בר יצחק דחה דבריו. * חלב העשוי ככובע - אינו סותם את הנקב.
