דף סא עמוד א * בעמוד הקודם נאמר בברייתא שהשתחואה לא יצאה אלא ללמד על עצמה (שאף שאינה 'עבודת פנים' חייבים עליה אף שלא כדרכה), ורבא בר רב חנן הקשה על כך מדוע לא נאמר שיצאה ללמד על הכלל כולו (שעל כל העבודות שהן בדרך כבוד חייבים גם כשאינן כדרכה) - והגמרא בסוגייתנו ממשיכה לדון בקושייתו ומקשה עליו. * בגמרא מובאת קושיה על סתירה בין המשנה בדף ס ע"ב (שרק העובד עבודה זרה בפועל חייב) לבין המשנה בדף סז ע"א (שגם האומר שיעבוד עבודה זרה חייב) - ובעמוד א מובאים שני תירוצים על כך (והשני נדחה). דף סא עמוד ב * הגמרא מביאה תירוצים נוספים ליישוב הסתירה בין המשניות הנ"ל. * העובד עבודת כוכבים מאהבה או מיראה של אדם ולא משום שחפץ לקבלה עליו לא-לוהות - נחלקו אביי ורבא אם חייב או פטור. * אביי מביא שלוש ראיות לדעתו (והסימן: עב"ד ישתחו"ה למשי"ח), והגמרא דוחה ראיותיו.
דף סב עמוד א * רבי זכאי שנה ברייתא לפני רבי יוחנן שנאמר בה ש"זיבח וקיטר וניסך והשתחוה (לעבודה זרה) בהעלם אחד אינו חייב אלא (חטאת) אחת", ותגובת רבי יוחנן היתה שברייתא זו היא טעות. * רבי אבא ניסה ליישב את הברייתא וטען שהיא כדעת רבי יוסי הסובר ש"הבערה ללאו יצאה", אך רב יוסף הקשה על כך, והגמרא (לפי רש"י) הקשתה על רבי אבא קושיה נוספת ותירצה קושיה נוספת זו. דף סב עמוד ב * לפי רב שמואל בר יהודה הברייתא ששנה רבי זכאי לפני רבי יוחנן (ודחה אותה רבי יוחנן) היתה הברייתא הזו: "חומר בשבת משאר מצות חומר בשאר מצות מבשבת...". * המתעסק בחלבים ובעריות - חייב, שכן נהנה; המתעסק בשבת - פטור, כי מלאכת מחשבת אסרה תורה. * לדעת רבי יוחנן לא מסתבר להעמיד ברייתא שהרישא שלה עוסקת בנושא אחד והסיפא בנושא אחר.
דף סג עמוד א * לדעת רבי אמי: זיבח וקיטר וניסך בהעלם אחד - אינו חייב אלא אחת. * לדעת רב: כיון שאמר לו (לעבודה זרה) "אלי אתה" - חייב (והגמרא דנה ומבארת את דבריו). * "אֵלֶּה אֱ-לֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" - לדעת אחרים: אלמלא וי"ו שבהעלוך (שמראה על כך שלא כפרו בקב"ה לגמרי שהרי שיתפוהו בדבר אחר) - נתחייבו ישראל כליה, ולדעת רבי שמעון בר יוחאי לומדים מהאות ו' ש"איוו לא-לוהות הרבה". * בגמרא מובאים חמישה דינים שונים הנלמדים מהפסוק "לֹא תֹאכְלוּ עַל הַדָּם", ועל כולם אין לוקים, כי אין לוקים על לאו שבכללות. * הנודר או הנשבע בשם עבודה זרה, לוקה לדעת רבי יהודה (הסובר שלאו שאין בו מעשה לוקים עליו). דף סג עמוד ב * אסור לאדם שיעשה שותפות עם העובד כוכבים, שמא יתחייב לו שבועה ויישבע בעבודת כוכבים שלו, והתורה אמרה "לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךָ". * כל עבודת כוכבים הכתובה בתורה - מותר להזכיר את השם שלה. * כל דבר ליצנות אסור חוץ מלעשות ליצנות מעכו"ם. * יודעים היו ישראל בעבודת כוכבים שאין בה ממש, ולא עבדו עבודת כוכבים אלא להתיר להם עריות בפרהסיא. (אך לאחר שנתקשרו בהם מעצמם תקפה חיבתם עליהם).
