דף קה עמוד א
* פרים ושעירים הנשרפים ופרה אדומה ושעיר המשתלח - לדעת רבי מאיר: מטמאים אוכלים ומשקים שנגעו בהם, ולדעת חכמים: שעיר המשתלח אינו מטמא.
* פרים ושעירים הנשרפים - אינם מטמאים אוכלים ומשקים כל עוד לא יצאו מחוץ לעזרה.

דף קה עמוד ב
* לדעת רבי חייא בר אבא [בדעת רבי מאיר]: כזית מנבלת עוף טהור שבידו של אדם, מטמא אוכלים ומשקים.
* לדעת רבי זירא [בדעת רבי מאיר]: נבלת עוף טהור - רק הנוגע בה טמא, אך אינו מטמא אחרים.
* הגמרא מביאה את המקור לכך שמרגע שיצא הפר מהעזרה הרי הוא מטמא את בגדי המתעסקים בו.
* הגמרא מביאה את המקור לכך ששריפת הפרים והשעירים נעשית מחוץ ל-3 מחנות.

דף קו עמוד א
* לדעת חכמים: פר ושעיר של יום הכיפורים נשרפים לצפון ירושלים חוץ ל-3 מחנות (ולדעת רבי אליעזר: למזרחה של ירושלים).
* "והשורף אותם יכבס בגדיו" - במקרה בו ניתך הבשר של פרים ושעירים אך עוד לא נעשו אפר: ת"ק סובר שמטמאים בגדים, ורבי שמעון חולק.
* פרק שלשה עשר, המתחיל בעמוד זה, עוסק בדיני השוחט ומעלה קרבן מחוץ לעזרה.
* הגמרא מביאה את המקור לעונש ולאזהרה למעלה קרבן מחוץ לעזרה, ואת המקור לעונש לשוחט קרבן מחוץ לעזרה.

דף קו עמוד ב
* הגמרא מבררת (מסוף העמוד הקודם ועד תחילת העמוד הבא) את המקור לאזהרה שלא לשחוט קרבן (שהוקדש בשעת איסור הבמות) מחוץ לעזרה.
* לדעת רבי אבין המקור לכך הוא מ"קל וחומר" (מקדשים שהקדישם בשעת היתר הבמות).
* אפילו למי שאומר ש"עונשין מן הדין", הרי שמודה הוא ש"אין מזהירין מן הדין".

דף קז עמוד א
* רבי עקיבא ורבי ישמעאל נחלקו מהו המקור לחיוב של זורק דם קרבן מחוץ לעזרה.
* רבי עקיבא ורבי ישמעאל נחלקו לגבי מוקטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ אם חייב או לא.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שהקומץ מנחה והמקבל דם קרבן מחוץ לעזרה פטור.

דף קז עמוד ב
* שחט קרבן מחוץ לעזרה וזרק את דמו מחוץ לעזרה (בשוגג בהעלם אחד) - לדעת רבי ישמעאל חייב אחת, ובדעת רבי עקיבא נחלקו האמוראים אם חייב שתים או אחת.
* זרק דם קרבן בחוץ והעלה אותו בחוץ (בשוגג בהעלם אחד) - לדעת רבי ישמעאל חייב שתים, ובדעת רבי עקיבא נחלקו האמוראים אם חייב אחת או שתים.
* השוחט קרבן על גג ההיכל - לדעת עולא חייב משום שוחט בחוץ, ורבא חולק.
* המעלה קרבן בחוץ בזמן הזה - לדעת רבי יוחנן חייב, ולדעת ריש לקיש פטור.
* המעלה מבשר קרבן בחוץ ואין בו שיעור כזית ועצם משלימו לכזית - לדעת רבי יוחנן חייב, ולדעת ריש לקיש פטור.

דף קח עמוד א
* המעלה חוץ לעזרה ראש של בן יונה שאין בו כזית ומלח משלימו לכזית - רבא מסתפק אם חייב משום מעלה בחוץ.
* המעלה בחוץ קרבן שנשחט בלילה בפנים או הזורק בחוץ דם קרבן שהתקבל בכלי חול - לדעת רבי פטור ולדעת רבי אלעזר ברבי שמעון חייב.
* הגמרא מבארת שמחלוקת חכמים ורבי יוסי הגלילי (לגבי טמא שאכל קודש טמא אם חייב כרת) היא במקרה שנטמא הבשר ואח"כ נטמא הגוף של האדם.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שהשוחט קרבן בחוץ להדיוט חייב והמעלה קרבן בחוץ להדיוט פטור.

דף קח עמוד ב
* שנים שאחזו באבר אחד של קרבן והעלו אותו בחוץ - לדעת רבי שמעון: חייבים, ולדעת רבי יוסי: פטורים.
* במשנה (בעמוד א) מובא שאם העלה וחזר והעלה וחזר והעלה חייב על כל עלייה לדעת רבי שמעון ולדעת רבי יוסי חייב רק אחת - והגמרא מביאה כמה דעות שונות בביאור מחלוקתם.
* רבי יוסי ורבי שמעון נחלקו במשנה (בעמוד א) אם חייב על העלאה בחוץ דוקא על גבי המזבח או אפילו על גבי הסלע - והגמרא מבארת את המקור לדעתם.

דף קט עמוד א
* הגמרא מביאה את המקור לדין המשנה ש"אחד קדשים כשרין ואחד קדשים פסולין שהיה פסולן בקודש והקריבן בחוץ חייב".
* עולה ואימוריה מצטרפים יחד להשלים לכזית (והמעלה אותן בחוץ חייב), אך שלמים ואימוריהן לא מצטרפים לכזית (והמעלה חצי כזית מבשר השלמים וחצי כזית מאימוריהן, הרי הוא פטור).

דף קט עמוד ב
* במשנה נאמר: קומץ ,לבונה, קטורת, מנחת כהנים, מנחת כהן משיח, מנחת נסכים - אם הקטיר מאחד מהם כזית בחוץ: לדעת חכמים חייב ולדעת רבי אליעזר פטור עד שיקריב את כולן.
* בברייתא נאמר (על פי ביאור רב): אם הקטיר בפנים פחות מפרס (אך בשיעור כזית) קטורת יצאו הציבור ידי חובתם, ולדעת רב אף רבי אליעזר מודה בכך. [ובגמרא מובאות כמה אפשרויות לבאר את היחס בין דברי המשנה והברייתא].

דף קי עמוד א
* הקומץ והלבונה ושאר המנויים במשנה בעמוד הקודם - הגמרא מסתפקת מה יהיה הדין אם יצאו חוץ לעזרה ונחסרו בחוץ, האם נחשבים הם חסרים והמעלה את הנותר מהם בחוץ פטור או לא (לדעת חכמים).
* במשנה נאמר שמנחה שקמצה וחזר קומצה לתוכה והקריבה בחוץ חייב - ובגמרא מבואר שיש לימוד לכך שהשיריים לא מבטלים את הקומץ.
* הגמרא מסתפקת (בדעת חכמים שבמשנה) האם הקטרת הקומץ לבדו מתירה חלק מהמנחה באכילה.

דף קי עמוד ב
* הזורק מקצת דם בחוץ חייב, אף לדעת רבי אלעזר.
* רבי אלעזר מחייב על ניסוך המים בחוץ - ומשמע אם כך שלדעתו ניסוך המים הוא מהתורה [ונחלקו הדעות אם למד זאת מפסוק או מהלכה למשה מסיני].
* לדעת ת"ק שבברייתא: המנסך 3 לוגין מים בחג בחוץ חייב, ולדעת רבי אלעזר: דוקא אם מילאן לשם חג - ובגמרא מובאים 3 ביאורים של אמוראים למחלוקת זו.

דף קיא עמוד א
* לדעת ת"ק שבברייתא: המנסך 3 לוגין יין בחוץ חייב, ולדעת רבי אלעזר ברבי שמעון: דוקא אם קדשן בכלי - ובגמרא מובאים 2 ביאורים של אמוראים למחלוקת זו.
* נחלקו התנאים אם קרבו נסכים בבמה קטנה.
* רבי יוחנן מבאר, שרבי נחמיה (שאמר במשנה ששירי הדם שהקריבן בחוץ חייב) סובר ששיריים מעכבין, והגמרא הקשתה עליו מברייתא.
* לדעת רב אדא בר אהבה: רבי נחמיה, שאמר במשנה ששירי הדם שהקריבן בחוץ חייב, התכוון לשיריים הפנימיים (אבל בשיריים החיצונים דברי הכל לא מעכבים).

דף קיא עמוד ב
* בגמרא מובאות 3 אפשרויות לבאר את דברי רבי שמעון שבמשנה ואת מחלוקתו עם ת"ק.
* לפי הברייתא ששנה אבוה דשמואל: רבי שמעון מחייב במקרה שמלק בחוץ והעלה בחוץ.
* המשנה בסוף העמוד מבארת באיזה אופן חייבים על זריקת דם בחוץ.

דף קיב עמוד א
* הגמרא מבארת שדברי המשנה בעמוד הקודם (חטאת שקבל דמה בכוס אחד, נתן בפנים וחזר ונתן בחוץ, חייב) הם כדעת רבי נחמיה הסובר ששירי הדם שהקריבן בחוץ חייב.
* הגמרא מבארת, שהמשנה (בעמוד הקודם) חידשה, שאם הפריש 2 חטאות לאחריות, ושחט אחת מהן בפנים וחזר ושחט את השניה בחוץ, חייב.
* תחילת פרק ארבעה עשר, המתחיל בעמוד זה, מפרט קדשים שהמקריבם בחוץ פטור.

דף קיב עמוד ב
* כל המשניות של פרק ארבעה עשר מובאות החל מסוף העמוד הקודם ועד תחילת העמוד הבא.
* חלק ניכר מהמשניות בעמוד זה עוסקות בעניין הבמות (עד שלא הוקם המשכן, משהוקם המשכן, משבאו לגלגל, משבאו לשילה, משבאו לנוב ולגבעון, ומשבאו לירושלים).

דף קיג עמוד א
* במשנה (בתחילת הפרק) נאמר ש"פרת חטאת ששרפה חוץ מגתה חייב", ונחלקו האמוראים מהו "חוץ מגתה": לדעת ריש לקיש - חוץ ממקום הבדוק לה, לדעת רבי יוחנן - כגון ששחטה לפנים מן חומת ירושלים.
* שחטה/שרפה שלא כנגד הפתח - רבי יוחנן אמר: פסולה, ור' אושעיא אמר: כשרה.
* רבי יוחנן וריש לקיש נחלקו אם ירד מבול לארץ ישראל.

דף קיג עמוד ב
* אנשי דור המבול - ברותחין קלקלו וברותחין נידונו.
* בדור המבול לא נגזרה גזרה על דגים שבים.
* ריש לקיש: למה נקרא שמה (של בבל) מצולה? שכל מתי מבול נצתללו שם, רבי יוחנן: למה נקרא שמה שנער? שכל מתי מבול ננערו, רבי אבהו: למה נקרא שמה שנער? שמנערת עשיריה.
* כל האוכל מעפרה של בבל כאילו אוכל בשר אבותיו, ויש אומרים: כאילו אוכל שקצים ורמשים.
* שעיר המשתלח שהקריבו בחוץ, פטור - קודם וידוי נלמד מהפסוק "קרבן לה'", לאחר וידוי נלמד מהפסוק "ואל פתח אהל מועד לא הביאו".

דף קיד עמוד א
* המשנה שמיעטה מדין כרת את השוחט בחוץ מוקצה ונעבד מהפסוק "להקריב קרבן לה' לפני משכן ה'" עסקה בקדשים קלים וכדעת רבי יוסי הגלילי הסובר שהם ממון בעלים [ולכן יכול לאוסרו].
* לדעת ריש לקיש: המקור לדעתו של רבי שמעון (הסובר שכל שהוא ראוי לבוא לאחר זמן הרי זה בלא תעשה אם שחטו בחוץ) הוא מהפסוק "לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום".

דף קיד עמוד ב
* לדעת רבא: המקור לדעתו של רבי שמעון הוא מהפסוק "לא תוכל לזבוח את הפסח", אך הגמרא דחתה זאת.
* האמוראים שינו את גירסת המשנה על פי תירוצו של זעירי וגרסו במשנה "מצורע", אך לא שינו את גירסת המשנה על פי תירוצו של רב ששת ולא גרסו במשנה נזיר (אלא רק תירצו כך את המשנה בדרך של חסורי מחסרא).
* לדעת רבי חלקיה בר טובי: מצורע ששחט את אשמו בחוץ קודם זמנו שלא לשמו חייב כרת.

דף קטו עמוד א
* פסח בשאר ימות השנה נחשב לקרבן שלמים, ולכן כשר אם הקריבו בשאר ימות השנה שלא לשם קרבן פסח.
* הגמרא מביאה 3 ראיות לשיטת רבי חלקיה בר טובי (הסובר שמצורע ששחט את אשמו בחוץ קודם זמנו שלא לשמו חייב כרת), ודוחה ראיות אלו.
* מדברי רב אשי מוכח שהוא סובר כרבי חלקיה בר טובי (ולא כרב הונא החולק עליו).

דף קטו עמוד ב
* נחלקו התנאים אם הבכורות שמשו עד קודם מתן תורה או עד הקמת המשכן.
* "עת לחשות ועת לדבר" - פעמים ששותק ומקבל שכר על השתיקה, פעמים מדבר ומקבל שכר על הדבור.
* "נורא אלהים ממקדשך" - אל תיקרי ממקדשך אלא ממקודשיך, בשעה שעושה הקב"ה דין בקדושיו מתיירא ומתעלה ומתהלל.
* נחלקו התנאים אם עולה שהקריבו ישראל במדבר טעונה הפשט וניתוח.

דף קטז עמוד א
* מחוסר אבר נאסר לבני נח להקרבה.
* האמוראים נחלקו אם בני נח הקריבו שלמים (או רק עולות).
* האמוראים והתנאים נחלקו אם יתרו היה קודם מתן תורה או אחר מתן תורה.
* "וישמע יתרו כהן מדין" - נחלקו התנאים איזו שמועה שמע ובא ונתגייר: מלחמת עמלק / מתן תורה / קריעת ים סוף.
* התורה היתה גנוזה אצל הקב"ה תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם.

דף קטז עמוד ב
* אין לך כל שר ונגיד שלא בא על רחב הזונה, והיא זינתה כל 40 שנה שהיו ישראל במדבר, ואח"כ התגיירה (בגיל 50).
* נכרי רשאי בזמן הזה להקריב בבמה, ואסור לישראל לסייע להם בהקרבת הקרבן או להקריב עבורם, אך מותר ללמד אותם כיצד להקריב את הקרבן.
* לדעת רבי אלעזר בן שמוע: כשם שמזבח צריך שיבנו אותו מאבנים חדשות, כך אף עצים שמקטירים בהם צריך שיהיו חדשים.
* אם הקריב קדשים קלים והיה בידו בשר מהקרבן ופרקו את המשכן ונסעו למקום אחר - במקום חנייתן השני חוזר ואוכל את הבשר, והבשר לא נפסל ב"יוצא".