סקר
עם סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 9
דף סט
* כל הדף עוסק בענייני רפואות עבור מחלות שונות.
* המהרש"א כתב: "ומתוך זה תראה שאין התלמוד חסר מכל החכמות כי לכל חולי תמצא בו רפואה שלימה ואמתית... ואל יאמר המלעיג על חכמי התלמוד שהיו חסרים מחכמת הרפואה".
* המהרש"ל כתב: "יש חרם הקדמונים שאין לסמוך על רפואות התלמוד, כדי שלא להוציא לעז על חכמים הקדמונים, ולא ידעו שיש שינוי במקומות כ"ש בזמנים...".
* ר' אברהם בן הרמב"ם כתב: "לא נתחייב מפני גודל מעלת חכמי התלמוד ותכונתם... להאמין אותן כאשר נאמין אותן בפירוש התורה".
* דוגמאות למחלות המוזכרות בדף: חולי שבעין, סנוורים הבאים על האדם, דם הזב מנחירי אפו, דם הזב מן הפה, לחולי שיניים הפנימיים, חולי אבעבועות הגדלות בגרון, מחלות לב, מחלות מעיים, טחורים, קדחת.
מספר צפיות: 24
דף ע עמוד א
* 3 דברים מכחישים כחו של אדם: פחד, דרך, עון.
* 5 קרובין למיתה יותר מן החיים: אכל ועמד, שתה ועמד, הקיז דם ועמד, ישן ועמד, שימש מטתו ועמד.
* 8 דברים רובן קשה ומיעוטן יפה: דרך, תשמיש, עושר, מלאכה, יין, שינה, חמין, הקזת דם.

דף ע עמוד ב
* במשנה בתחילת הפרק נאמר "אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין דבריו האחרונים כלום" - והאמוראים בסוגייתנו נחלקו אם כותבים ונותנים לאלתר או רק לאחר שיבריא.
* ראוהו מגויד או צלוב על הצליבה ורמז ואמר כתבו גט לאשתי - הרי אלו יכתבו ויתנו.
מספר צפיות: 8
דף עא עמוד א
* מי שנשא אשה ונתחרש - אם יודע לכתוב "כתבו ותנו גט לאשתי" הרי הוא פיקח גמור וכותבים ונותנים לה את הגט [כך דעת רב כהנא, אך יש בכך מחלוקת תנאים].
* אילם אינו כשר לעדות (ולא רשאי לכתוב עדותו כי יש לימוד "מפיהם - ולא מפי כתבם").

דף עא עמוד ב
* מדין תורה ניתן לגרש את אשתו אם היא שוטה (כמו שמגרש את אשתו הפיקחת בעל כרחה), אך חכמים אמרו שלא ניתן לגרש אותה, כדי שלא ינהגו בה מנהג הפקר.
* במשנה נאמר שאם הבעל אמר לשני אנשים לכתוב את הגט לאשתו, והם ביקשו ממישהו אחר שיכתוב את הגט - הגט פסול (כי מקפיד היה בדבר שלא יאמרו לאחר ויכתוב שבושת הוא לו לגלות שאינו יודע לכתוב גט).
מספר צפיות: 4
דף עב עמוד א
* הנותן גט ומתנה זאת במילים "אם מתי": אם הקדים ואמר "מהיום (אם מתי)", הרי שכוונתו לגרש עכשיו, ואם אמר רק "אם מתי" הרי שכוונתו לגרש לאחר שימות וזה לא אפשרי.
* כאמור, האומר "זה גיטך אם מתי" - לא אמר כלום לדעת חכמים, אך רב הונא סובר שצריכה לחלוץ (והגמרא מבררת את טעמו באריכות).

דף עב עמוד ב
* לדעת רבי יוסי "זמנו של שטר מוכיח עליו", ולפי האפשרות הראשונה בדעת רבא רבי יוסי סובר כך גם אם אמר בעל פה "אם מתי" ולא כתב כן בנוסח הגט.
* במשנה (בעמוד א) נאמר שהאומר "זה גיטך לאחר מיתה" לא אמר כלום, ובלישנא השניה בגמרא מובא שרב הונא סובר שלדעת רבי יוסי צריכה חליצה.
* לדעת רב הונא דין גיטו של שכיב מרע כדין מתנתו, שאם עמד ונתרפא מחוליו - חוזר.
מספר צפיות: 5
דף עג עמוד א
* "מאן דמקדש - אדעתא דרבנן מקדש" - ולכן יש לחכמים אפשרות להפקיע קידושין.
* מוכר שמקבל על עצמו לפצות את הלוקח עבור כל אונס שיארע - פטור מאונס שלא שכיח (כי מסתבר שלא העלה זאת על דעתו).
* נתן גט ואמר לה "מהיום אם מתי" - לא תתייחד עמו, שמא יבא עליה.

דף עג עמוד ב
* "ראוה שנתייחדה עמו - אין חוששין שמא נתעסקו בתשמיש וחוששין משום זנות ואין חוששין משום קדושין רבי יוסי ברבי יהודה אומר אף חוששין משום קידושין" - בגמרא מובאים 3 דעות של אמוראים כיצד לפרש ברייתא זו.
* בברייתא (המסתיימת בעמוד הבא) מובאות 4 דעות של תנאים מה המעמד של אשה זו בימים שבין נתינה למיתה.
מספר צפיות: 6
דף עד עמוד א
* האומר לאשתו "הרי זה גיטך ע''מ שתתני לי 200 זוז" - לדעת רב הונא הגירושין חלים מיד ובתנאי שתתן לו 200 זוז, ולדעת רב יהודה הגירושין יחולו בפועל רק מהרגע שבו תתן לו 200 זוז.
* באופן דומה נחלקו רב הונא ורב יהודה במקרה בו אמר לאשה "הרי את מקודשת לי על מנת שאתן לך 200 זוז".
* לדעת רב יהודה רבי סובר ש"כל האומר 'על מנת' כאומר 'מעכשיו' דמי" וחכמים חולקים עליו (וכך סובר רב יהודה), אך לדעת רבי יוחנן חכמים לא חולקים על רבי.

דף עד עמוד ב
* האומר לאשתו "הרי זה גיטך ע"מ שתתני לי איצטליתי (סוג של בגד)" ואבדה איצטליתו - נחלקו ת"ק ורשב"ג אם יכולה לתת לו את דמי האיצטלית ובכך תהיה מגורשת.
* האומר לאשתו "הרי זה גיטך ע''מ שתתני לי 200 זוז" וחזר ואמר לה "מחולים לך" - אינה מגורשת.
מספר צפיות: 7
דף עה עמוד א
* בכל המקומות במשנה בו מופיעה דעתו של רשב"ג - הלכה כמותו, חוץ מ-3 מקרים ("ערב", "צידן", "ראיה אחרונה").
* "הרי זה גיטיך והנייר שלי - אינה מגורשת, על מנת שתחזירי לי את הנייר - מגורשת" - בגמרא מובאות 5 הצעות (2 מהן בעמוד הבא) כיצד לבאר את ההבדל בין הרישא לסיפא של ברייתא זו.

דף עה עמוד ב
* "לא מקדים איניש פורענותא לנפשיה" - ולכן תיקן שמואל בגט של "שכיב מרע" שיכתוב קודם "אם לא אמות לא יהא גט".
* "הרי זה גיטיך ע''מ שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני" - במשנה ובברייתא מובאות דעות שונות כמה זמן היא צריכה לשמש את אביו ולהניק את בנו, והגמרא דנה ומבארת דעות אלו.
מספר צפיות: 8
דף עו עמוד א
* "הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא שתי שנים וע"מ שתניקי את בני שתי שנים" - מובאות דעות שונות מה יהיה הדין אם לא נתקיים התנאי.
* "הרי זה גיטך ע"מ שתשמשי את אבא ב' שנים" וחזר ואמר לה "ע"מ שתתני לי 200 זוז" - רצתה משמשתו רצתה נותנת לו 200 זוז, אבל אמר לה "ע''מ שתתני לי 200 זוז" וחזר ואמר לה "ע"מ שתתני לי 300 זוז" - ביטל דברי האחרון את הראשון.

דף עו עמוד ב
* אסור לצאת מארץ לחוצה לארץ.
* במשנה (בעמוד א) נאמר: "הרי זה גיטך כל זמן שאעבור מכנגד פניך 30 יום היה הולך ובא הולך ובא הואיל ולא נתיחד עמה הרי זה גט", ובגמרא מובאת מחלוקת אמוראים מה הכוונה "פניך" ומתי יחול הגט.
* ה''ז גיטך אם לא באתי מכאן ועד י''ב חדש ומת בתוך י''ב חדש אינו גט, אך רבי יהודה נשיאה חולק.
מספר צפיות: 3
דף עז עמוד א
* "זה גיטך אם לא אבא לאחר שמטה זו" - ממתינים לו שנה שמינית, "לאחר שנה" - ממתינים לו חודש נוסף, "לאחר חודש" - ממתינים לו שבוע נוסף, "לאחר שבת" ממתינים לו עד סוף יום שלישי.
* אינו צריך לתת את הגט דוקא בידה ממש אלא אף אם נותן את הגט לרשותה (חצרה וכדו') מגורשת.

דף עז עמוד ב
* לדעת רבא ניתן לזרוק את הגט לחצר האשה אף שהיא קנויה לבעלה משום שגיטה וחצרה באין כאחד.
* נחלקו האמוראים אם זה ששנינו שחצירה קונה לה את גיטה ומגורשת זה דוקא אם עומדת באותה שעה בתוך חצירה או אף אם היא רחוקה מחצרה.
מספר צפיות: 11
דף עח עמוד א
* במשנה בתחילת הפרק (בדף הקודם) נאמר שהזורק גט לתוך הסל של אשתו אע"פ שעומדת בתוך ביתו מגורשת, ובסוגייתנו מובאות 5 דעות המבארות כיצד היא זוכה בגט למרות שהיא עומדת ברשותו.
* האומר "טלי גיטך מעל גבי הקרקע" ולא נתנו בידה - אינה מגורשת (לפי שנאמר "ונתן בידה").
* אין האשה קונה את גיטה בקנין חצר אלא בחצר המשתמרת לדעתה.

דף עח עמוד ב
* לדעת רבי יוחנן קנין הגט לא תלוי בקירבתו לאשה בתוך 4 אמות אלא כל שהגט נח במקום שהיא יכולה לשמרו ולא הוא.
* נתן גט לאשתו אך חוט הקשור בגט נשאר בידו - אם יכול למשוך את הגט אליו באמצעות החוט אינה מגורשת.
מספר צפיות: 8
דף עט עמוד א
* אם האשה עמדה על ראש הגג וזרק לה לשם את הגט - כיון שהגיע לאויר הגג הרי זו מגורשת (ומדובר במקרה שיש לגג מעקה או במקרה שהגט הגיע לגובה של פחות מ3 טפחים מקרקע הגג).
* רבי וחכמים נחלקו בדיני שבת האם "קלוטה כמי שהונחה דמיא", אך לגבי מסירת הגט כולם מודים ש"קלוטה כמי שהונחה דמיא".

דף עט עמוד ב
* היו לו 2 גגות סמוכים זה לזה והשאיל לאשתו מקום בגג אחד לקבל את גיטה וקיבלתו בשני - מגורשת (כי הבעל לא מקפיד על כך).
* גט ישן (=שנתייחד איתה לאחר שכתב את הגט לפני שמסרו לה) - כשר לדעת ב"ש, אך ב"ה חולקים ("גזרה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה").
מספר צפיות: 3
דף פ עמוד א
* חכמים תיקנו לכתוב בגט את מנין שנות המלכות שבאותו מקום "משום שלום מלכות" (שיהא לנו שלום עמהם).
* אם עבר על תקנה זו הגט פסול ותצא מבעלה השני והולד מבעלה השני ממזר (כך דעת רבי מאיר הסובר שכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין הולד ממזר).
* הסופר צריך לכתוב בגט את מקום כתיבתו (ואפילו אם כאשר נצטווה לכתוב אותו היה במקום אחר).

דף פ עמוד ב
* שמואל סובר שלדעת חכמים אם לא כתב בגט לשם המלכות אלא למינויו של זקן הבקי בגבולות שדות העיר - הרי זו מגורשת.
* רב סובר שלדעת חכמים גט שלא נכתב בו לשם מלכות, אם נישאת מחמת גט זה הולד שנולד מהבעל השני כשר, אך במקרה ששינה הסופר את שם האיש/האשה או שם עירו/עירה - הולד ממזר.
* לדעת רב המנונא שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה.
1 2
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר