דף כג עמוד א * במשנה (בעמוד הקודם) נאמר ש"הכל כשרין לכתוב את הגט אפילו חרש שוטה וקטן": - רב הונא מבאר שזה רק אם גדול עומד על גביו ואומר לו לכתוב "לשמה" (והמשנה כדעת רבי אלעזר, וצריך כתיבה לשמה), - רב נחמן מבאר שאין צורך בתנאי זה (והמשנה כדעת רבי מאיר, וצריך חתימה לשמה, אך לא כתיבה לשמה). - לדעת שמואל ועולא מדובר שהם לא כתבו את התורף אלא רק את הטופס (והמשנה כדעת רבי אלעזר, אך רק את התורף צריך לכתוב לשמה). * הכל כשרים להביא את הגט מחו"ל, חוץ מחרש שוטה וקטן וסומא ועובד כוכבים. דף כג עמוד ב * נחלקו האמוראים אם עבד יכול להיות שליח הולכה/קבלה לגט. * העבד מקבל גט לחברו מיד רבו של חברו אבל לא מיד רבו שלו. * הנשים שאינן נאמנות להעיד לאשה שמת בעלה (חמותה ובת חמותה וצרתה ויבמתה ובת בעלה) - לדעת רב יוסף נאמנות להביא גיטה בארץ אך לא מחו"ל, ולדעת אביי להיפך.
דף כד עמוד א * במשנה (בעמוד הקודם) נאמר: "האשה עצמה מביאה את גיטה ובלבד שהיא צריכה לומר בפני נכתב ובפני נחתם" - הגמרא מבררת לאורך כל העמוד באיזה מקרה בדיוק מדובר. * האומר לאשתו "טלי גיטך מעל גבי הקרקע" - לא אמר כלום (כי צריך נתינה ממנו אליה). * החלק הראשון של פרק שלישי, המתחיל בסוף העמוד, עוסק בדיני כתיבת הגט שצריך להיות לשמה. דף כד עמוד ב * הגמרא מבארת שהמשנה מלמדת שצריך לכתוב את הגט גם לשם האיש המגרש וגם לשם האשה המתגרשת. * לדעת שמואל: כל מקום ששנו חכמים שהגט פסול, הכוונה היא שהגט אמנם פסול אך אם בעלה כהן הרי שהיא נפסלה עליו משום גרושה [ולכן לדעתו בכל המקרים שבמשנה הגט פוסל לכהונה, אך רב חולק בנוגע לדין הראשון שבמשנה וסובר שהגט לא פוסל לכהונה].
דף כה עמוד א * המקרים שבמשנה (שבדף הקודם) - לדעת רב (בעמוד הקודם): כולם פוסלים בכהונה חוץ מן הראשון, לדעת שמואל (בעמוד הקודם): כולם פוסלים בכהונה, לדעת זעירי ורב אסי: רק המקרה האחרון פוסל בכהונה, לדעת רבי יוחנן: אף מקרה לא פוסל בכהונה. * היו לו שתי נשים עם אותו השם ואמר לסופר "כתוב גט לאיזו שתצא בפתח תחילה" - לדעת רב יהודה פסול לגרש בגט כזה (כי "אין ברירה"). * הלוקח פירות מכותים בארץ ישראל (בתקופה בה נחשבו לגירי אמת) - צריך להפריש את כל התרומות ומעשרות (ולא כמו הלוקח מעם הארץ שחייב להפריש רק מעשרות). דף כה עמוד ב * לדעת רב משרשיא - רבי יהודה ורבי שמעון סוברים כך: תולה בדעת עצמו אין ברירה, ותולה בדעת אחרים יש ברירה. * חולה שאמר לאשתו "הרי זה גיטך מעכשיו אם אמות מחולי זה" ומת מחולי זה - הרי היא מגורשת למפרע, ולדעת רבי יהודה הדין שלה באותם הימים שבין נתינת הגט למיתה כדין אשת איש. * האומר לאשה "הריני בועליך על מנת שירצה אבא" - אע"פ שלא רצה האב, מקודשת לדעת ת"ק, אך רבי שמעון חולק.
דף כו עמוד א * לדעת רבא - רבי יהודה ורבי שמעון סוברים שיש ברירה גם בתולה בדעת עצמו וגם בתולה בדעת אחרים. * סופר שמכין טפסי גיטין שיהיו מזומנים לו - צריך לדעת ת"ק שיניח מקום האיש ומקום האשה ומקום הזמן (ולדעת שמואל: אף מקום הרי את מותרת לכל אדם). * רבי יונתן מבאר שהתירו לסופר להכין טפסי גיטין (ולא גזרו משום התורף), "משום תקנת סופר" שיהיו מזומנים לו. (ולדעתו המשנה סוברת כדעת רבי אלעזר שעדי מסירה כרתי). דף כו עמוד ב * חזקיה מבאר שהמשנה היא כדעת רבי מאיר, והתקנה האמורה במשנה היא "משום קטטה" ולכן אסרו על הסופר להכין טפסי גיטין עם התורף. * אבימי מבאר שהתקנה האמורה במשנה היא "משום תקנת עגונות", ונחלקו הדעות אם המשנה לדעתו היא כדעת רבי מאיר או כדעת רבי אלעזר. * גם המגרש את ארוסתו - צריך לכתוב בגט זמן כשר ולא מוקדם (או בגלל "בת אחותו" שלא יחפה במקרה שזינתה לאחר האירוסין, או משום "גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה"). * רב פוסק להלכה כדעת רבי אלעזר (שבמשנה בעמוד א).
דף כז עמוד א * במשנה נאמר ש"המביא גט ואבד הימנו - מצאו לאלתר כשר ואם לאו פסול" - הגמרא מקשה על כך ממשנה במסכת בבא מציעא ורבה מתרץ, ורבי זירא מקשה על כך מברייתא ומתרץ. * לדעת רבה: במקום שהשיירות מצויות והוחזקו שני אנשים באותו השם - מי שמצא גט אשה (או שטרות מסוגים אחרים), אין להשיב זאת לבעליו (מחשש שזה לא שלו). דף כז עמוד ב * לדעת רבי ירמיה: אם העדים העידו על גט שנמצא ש"מעולם לא חתמנו אלא על גט אחד של שם זה ואותו חתמנו לאיש זה התובעו" - נאמנים, ואפילו אם הגט נמצא לאחר זמן רב. (ובכך הוא מתרץ את הקושיה שלעיל על המשנה). * לדעת רב אשי: אם העדים העידו על סימן מובהק בגט שנמצא (כגון: נקב יש בו בצד אות פלונית) - נאמנים, ואפילו אם הגט נמצא לאחר זמן רב. (ובכך הוא מתרץ את הקושיה שלעיל על המשנה). * בברייתא מובאות דעות שונות מהו שלא לאלתר.
דף כח עמוד א * שליח שהביא גט מזקן או מחולה, יכול לתת לאשה את הגט ולהסתמך על 'חזקת חיים' שלהם, ולדעת רבא זה רק בזקן שלא הגיע לגבורות ובחולה שאינו גוסס. * "בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדינת הים אוכלת בתרומה בחזקת שהוא קיים" - לדעת אביי דין זה שנוי במחלוקת תנאים, ולדעת רבא (בעמוד הבא) לא. דף כח עמוד ב * קרבן נשים וחטאת העוף לא צריכים סמיכה. * לפי הלישנא הראשונה בדעת רב יוסף: מי שנגמר דינו למיתה - בבית דין של ישראל, עדיין יתכן שלא יומת כי ימצאו לו זכות, אך בבית דין של גוים בודאי שיומת. * מסיח לפי תומו - נאמן.
דף כט עמוד א * לפי הלישנא השניה בדעת רב יוסף: מי שנגמר דינו למיתה - בבית דין של גוים, עדיין יתכן שלא יומת (כי הם נוטלים שוחד), אך בבית דין של ישראל בודאי שיומת. * המשנה והגמרא מפרטים באלו מקרים שליח שמביא גט בארץ ישראל יכול לתת את הגט לשליח אחר כדי שהוא ייתן את הגט לאשה. * בעל הבית שאמר לשני עדים כתבו שטר מתנה לפלוני - נחלקו האמוראים אם הם יכולים לומר לאחרים לכתוב. * במשנה נאמר ש"אם אמר לו טול לי הימנה חפץ פלוני לא ישלחנו ביד אחר", ואם בכל זאת שלח ביד אחר - לדעת ריש לקיש: הגט חל, לדעת רבי יוחנן: יש מקרים בהם הגט לא חל. דף כט עמוד ב * שליח המביא גט ממדינת הים וחלה יכול למנות שליח אחר במקומו בפני בית דין (ויאמר בפני נכתב ובפני נחתם), ושליח זה יכול אף הוא למנות שליח אחר במקומו בפני בית דין. * שליח המביא גט בארץ ישראל יכול למנות שליח אחר, ושליח זה יכול למנות שליח אחר וכן הלאה (וכל זה לא צריך להתבצע בפני בית דין) - וכל עוד הבעל בחיים, לא בטלה השליחות. * הגמרא מביאה שני מקרים בהם עלתה הטענה: "והא שליח שלא ניתן לגירושין הוא". * בארוסה לא חוששים "שמא פייס".
דף ל עמוד א * כשהשליח נאנס ומוסר דבריו לפני בית דין ובית דין ממנים שליח אחר במקומו - הם לא צריכים לעשות זאת בפני השליח שנאנס. * יש מחלוקת אם מועילה טענת אונס בתנאי הגט (שנתן גט על תנאי ולא התקיים התנאי בגלל אונס). * המלוה מעות לכהן/לוי/עני - יכול להתנות מראש שיגבה את חובו מן התרומות והמעשרות שמגיע להם מפירותיו (בגמרא מובאים שלושה אופנים לבאר כיצד זה מתאפשר, שהרי בפועל הם לא קיבלו ממנו את פירותיו אלו). * בברייתא מובאים דינים שונים בעניין "המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן", והגמרא דנה ומבארת דינים אלו. דף ל עמוד ב * אם יאמרו לך שמת חברך - תאמין, אבל אם יאמרו לך שחברך התעשר - אל תאמין, כי עשירות לא מצויה. * אם התנה שיגבה את חובו מן התרומות והמעשרות - נחלקו האמוראים אם יכול לגבות מהיורשים יותר מדמי הקרקע שירשו. * בברייתא נאמר: "ישראל שאמר ללוי מעשר יש לך בידי אין חוששין לתרומת מעשר שבו כור מעשר יש לך בידי חוששין לתרומת מעשר שבו", והגמרא מביאה שלושה פירושים של אמוראים לברייתא זו (ורק השלישי לא נדחה). * 'חברים' לא נחשדו להפריש תרומה 'שלא מן המוקף' (=כשאין הפירות כולם סמוכים זה לזה בשעת ההפרשה).
דף לא עמוד א *תרומה גדולה ותרומת מעשר - ניטלות באומדן ובמחשבה (לדעת אבא אלעזר בן גמלא). * לבעל הבית (ישראל) יש רשות לתרום תרומה גדולה ותרומת מעשר. * המשנה מבארת מקרים נוספים שבהם סומכים על החזקה שהדבר נשאר כמו שהיה. * במשנה נאמר "המניח פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות ... אם אבדו הרי זה חושש מעת לעת", ונחלקו האמוראים אם הכוונה מעת לעת של בדיקה או של הנחה. דף לא עמוד ב * חכמים חולקים על רבי אלעזר (שבמשנה) וסוברים שאין סומכים על 'חזקה', ומקוה שנמדד ונמצא חסר - כל טהרות שנעשו על גביו למפרע, טמאות. * בברייתא מובאים שלושה מועדים בהם מוכרים את התבואה, ושלושה מועדים בהם מוכרים את היין. (ובמועדים אלו שותף יכול למכור שלא מדעת חברו). * ארבע רוחות מנשבות בכל יום ורוח צפונית מנשבת עם כולן, שאלמלא כן אין העולם מתקיים אפילו שעה אחת, ורוח דרומית קשה מכולן.
דף לב עמוד א * המשנה הראשונה בפרק רביעי, המתחיל בעמוד זה, עוסקת באדם ששלח גט לאשתו ע"י שליח והחליט לבטל את הגט ומבארת באלו אופנים הוא יכול לבטל את הגט. (והגמרא מבארת את הצורך בפירוט כל המקרים). * בברייתא מבואר באלו לשונות של ביטול הבעל יכול לבטל את הגט ובאלו לא. * בגמרא מבואר באלו לשונות מי שקיבל מתנה יכול לומר שמעולם לא נתכוין לזכות בה. דף לב עמוד ב * שליח שנשלח להוליך מתנה הרי הוא כשליח שנשלח להוליך את הגט ויכול המשלח לבטלו קודם שיגיע לידי המקבל. * הגמרא מפרטת באלו לשונות של ביטול הבעל יכול לבטל את הגט ובאלו לא. * הגמרא פוסקת שאם נמלך הבעל לחזור ולגרש בגט שביטלו - רשאי (כי רק השליחות בטלה ולא גוף הגט), וכדעת רב נחמן ולא כרב ששת שאוסר. * לפני תקנת רבן גמליאל הזקן, הבעל היה יכול לבטל את הגט (ששלח באמצעות שליח) ע"י כך שיאמר בפני שני דיינים (לדעת רב נחמן) או שלושה דיינים (לדעת רב ששת) שמבטל את הגט.
דף לג עמוד א * במשנה בדף הקודם נאמר שרבן גמליאל הזקן התקין שבעל ששלח גט עם שליח לא יוכל לבטל את השליח בפני בית דין (ללא ידיעת השליח/האשה) מפני תיקון העולם - ונחלקו רבי יוחנן וריש לקיש אם הכוונה היא לתקנת ממזרים או לתקנת עגונות. * במקרה הנ"ל אם הבעל בכל זאת ביטל את הגט בפני בית דין - לדעת רבי: מבוטל, ולדעת רשב"ג: אינו יכול לא לבטלו ולא להוסיף על תנאו (שאם כן מה כח בית דין יפה). * אמר לעשרה "כתבו גט לאשתי" - לדעת רבי: יכול לבטל זה שלא בפני זה, ולדעת רשב"ג: אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה. (והגמרא מביאה שתי אפשרויות בביאור טעם המחלוקת). דף לג עמוד ב * אמר לעשרה "כולכם חתומו" - הגמרא מסתפקת בדעת רשב"ג אם יכול לבטל זה שלא בפני זה. * במחלוקת הראשונה - נחלקו האמוראים אם הלכה כרבי או כרשב"ג, ובמחלוקת השניה - הלכה כרבי.
דף לד עמוד א * אביי ורבא נחלקו אם "גילוי דעת בגט" (=גילוי דעתו של הבעל שאינו רוצה בשליחות של נתינת הגט ששלח) נחשב או לא (לדעת אביי לא נחשב, ולדעת רבא כן נחשב, והגמרא פוסקת כדעת אביי). * רבא מביא הוכחה אחת לשיטתו ואביי דוחה אותה, ואביי מביא שתי הוכחות לשיטתו ורבא דוחה אותן. דף לד עמוד ב * רבן גמליאל הזקן תיקן שמי שיש לו שני שמות (שם אחד מוכר והשני פחות מוכר) צריך לכתוב בגט את השם המוכר שלו וגם "כל שום שיש לו" - מפני תיקון העולם (שלא יוציאו לעז על בניה מן השני לאמר לא גירשה בעלה שאין זה שמו), ודין זה הוא רק אם הוחזק בשני השמות. * בעקבות שתי המשניות האחרונות שעסקו בתקנות רבן גמליאל הזקן (בענייני גיטין) מפני תיקון העולם, מובאות מכאן והלאה סדרה של משניות של תקנות שונות שתוקנו מפני תיקון העולם. * הבא ליפרע מנכסי יתומין לא יפרע אלא בשבועה.
