סקר
עם סיום מסכת עירובין






 
מספר צפיות: 3
דף נג עמוד א
* מקצת מזקנים הראשונים סברו שהמאהיל על חצי קב עצמות או חצי לוג דם מן המת נטמא, ומקצתם סברו שאף המאהיל על רובע קב עצמות או רביעית לוג דם נטמא, ובית דין שלאחריהם סברו שבמקרה זה נטמא רק לתרומה ולקדשים אך לא לנזיר ועושה פסח.
* אין הנזיר מגלח אלא אם נגע או נשא עצם כשעורה, אך אם האהיל עליה טהור.

דף נג עמוד ב
* נזיר שנטמא באבר מן החי/המת כאשר אין עליו בשר כראוי - נחלקו האמוראים אם הנזיר מגלח על טומאת מגעם או לא.
* כלי מתכת הנוגע במת נעשה כמת עצמו ומטמא טומאת שבעה את הנוגע או מאהיל עליו ("חרב הרי זה כחלל").
מספר צפיות: 9
דף נד עמוד א
* טומאה שאין מעליה ריוח טפח, בוקעת ועולה ומטמאה את המאהיל עליה ובוקעת ויורדת ומטמאת את המונח תחתיה.
* המשנה (מט:) סוברת שנזיר שנטמא באחת מן הטומאות המנויות שם מגלח ומתחיל למנות שוב מנין ימי נזירות טהרה מיום השמיני (כחכמים, ולא כרבי אליעזר שסובר שמיום השביעי).

דף נד עמוד ב
* הלכה למשה מסיני שנזיר שנעשה זב או שפרחה בו צרעת והסגירו הכהן שבעת ימים - ימים אלו מצטרפים להשלים את ימי נזירותו.
* הגמרא מסתפקת האם הטומאה שגזרו חכמים על הנכנס לארץ העמים זה אף משום חלל אוירה או רק משום גוש עפרה (ואז הנכנס בשידה תיבה ומגדל טהור).
מספר צפיות: 5
דף נה עמוד א
* הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל רבי מטמא ורבי יוסי ברבי יהודה מטהר- הגמרא מציעה כמה אפשרויות מה שורש מחלוקתם.
* במקרה הנ"ל רבי יוסי ברבי יהודה מודה שטמא כאשר מוציא לשם ראשו או רובו.

דף נה עמוד ב
* במשנה (בדף נד) מובא שימי גמרו וספרו של מצורע אינם עולים למנין ימי נזירותו - ורב חסדא (ע"פ ביאור רב שרביא) חידש שבנזירות מרובה, היינו במקרה שבזמן שנצטרע נותרו לו עדיין יותר מ30 יום, עולים ימי צרעתו לחשבון הימים העודפים על 30 יום.
מספר צפיות: 3
דף נו עמוד א
* על דברי רב חסדא מהדף הקודם - הגמרא מביאה קושיה של רמי בר חמא (שהתחילה בעמוד הקודם) וקושיה של רב אשי (שמסתיימת בעמוד הבא), ובעקבות כך דברי רב חסדא נדחו.
* נזיר שהיה טמא בספק ומוחלט בספק - אוכל בקדשים לאחר 60 יום ושותה יין ומיטמא למתים לאחר 120 יום.

דף נו עמוד ב
* טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה (כמפורט במשנה בדף נד) - נחלקו התנאים אם חייבים עליה על 'ביאת מקדש'.
* דבר הלכה שנאמרה בבית המדרש בשם כמה חכמים איש מפי איש - ניתן להזכיר רק את המוסר הראשון והאחרון שמסרו הלכה זו בבית המדרש.
מספר צפיות: 3
דף נז עמוד א
* עצם כשעורה - הלכה למשה מסיני שנזיר מגלח על מגעו או משאו. ורבי עקיבא רצה ללמוד מכך בקל וחומר שהנזיר מגלח אף על מגע או משא רביעית דם.
* המשנה מפרטת כיצד ינהגו שני נזירים, שיש ספק מי מהם נטמא, בתגלחת ובקרבנות.

דף נז עמוד ב
* לדעת שמואל 'הקפת כל הראש שמה הקפה' ועובר בגילוח כזה על הלאו של 'לא תקיפו'.
* לדעת רב הונא המקיף את הקטן חייב ואשה המקיפה את האיש פטורה, ורב אדא בר אהבה חולק על 2 דינים אלו.
מספר צפיות: 2
דף נח עמוד א
* כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה - אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב, ואם לאו יבוא עשה וידחה את לא תעשה.
* בנוגע לציצית - לדעת רבא, פתיל צמר או פשתים פוטר את כל סוגי הבגדים, אך פתיל של שאר המינים פוטר רק בגד שמאותו המין.

דף נח עמוד ב
* מצות התגלחת של מצורע אינה אלא בתער.
* רוב הדף עוסק בלימודים שונים לשיטות השונות בנוגע לעשה שדוחה לא תעשה ועשה שדוחה עשה ולא תעשה - בכהן ובנזיר.
* הסוגיה בסוף העמוד דנה בדין העברת שער בית השחי ובית הערוה לגבר.
מספר צפיות: 4
דף נט עמוד א
* "לא יהיה כלי גבר על אשה" - שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים ואשה שמלת איש ותשב בין האנשים (שיש לחוש משום ייחוד).
* מנין שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה? ת''ל "לא יהיה כלי גבר על אשה".
* "ולא ילבש גבר שמלת אשה" - שלא יתקן איש בתיקוני אשה (שלא יכחול ושלא יפרכס בבגדי צבעונים של אשה).

דף נט עמוד ב
* המשנה עוסקת בשני נזירים שאחד מהם נטמא ולא ידוע מי הוא, ומת אחד מהם.
* ר' יהושע בן לוי הקשה לבן זומא קושיה שאין בה כלום, כדי שתלמידיו ילמדו שכל אדם יכול להקשות על דברי רבו ואפי' יודע בו שאין בדבריו ולא כלום ושאר חביריו יהיו מלעיגין עליו ולא ימנע מכך. (ע"פ רש"י)
מספר צפיות: 3
דף ס עמוד א
* המשנה (בסוף הדף הקודם) עוסקת בדין נזיר שנתעוררו בו 2 ספקות ביום הראשון לנזירותו: שמא נטמא ושמא נעשה מצורע מוחלט, ובגמרא (אצלנו) מובאת ברייתא המבארת את סדר הבאת הקרבנות של נזיר זה.
* לדעת ר' שמעון ספק מצורע מביא אשם ומתנה שאם היה מצורע - יהיה לחובתו, ואם לא - יקרב בתורת שלמי נדבה.

דף ס עמוד ב
* הגמרא מפרטת את משך הזמן שהנזיר (במקרים השונים: שודאי או ספק נטמא או היה מצורע) צריך להמתין עבור אכילת קדשים ושתיית יין וטומאה למתים
* הגמרא מבארת מדוע תגלחת לחובת צרעת (של ימי חלוטו או ימי ספרו) לא מועילה גם לחובת נזירות (של נזיר טהור או נזיר שנטמא).
מספר צפיות: 5
דף סא עמוד א
* הגוים - אין להם נזירות, נשים ועבדים - יש להן נזירות.
* כל מצוה שהאשה חייבת בה - עבד חייב בה.
* עובד כוכבים יורש את אביו מדין תורה.
* עובד כוכבים אינו מוזהר על כיבוד אב.

דף סא עמוד ב
* עובד כוכבים - אין לו טומאה (אפילו נגע במת אינו נטמא בכך).
* עובד כוכבים אינו מוריש את עבדיו לבנו.
* עובד כוכבים יכול להתנדב נדרים ונדבות כישראל ולהביא קרבנות, אבל לא קרבן נזירות.
מספר צפיות: 2
דף סב עמוד א
* יש מחלוקת אם "מופלא סמוך לאיש" (=זכר בן י"ב / נקבה בת י"א, אם הם בכלל איש ויכולים לנדור) זה מדאורייתא או מדרבנן.
* נחלקו האמוראים אם "ידים שאינן מוכיחות הויין ידים" או לא.
* היתר נדרים - פורחין באויר ואין להן על מה שיסמוכו, ורבי אליעזר חולק וסובר שיש להם על מה שיסמוכו.

דף סב עמוד ב
* האדון לא יכול להפר נדרי עבדו (ולכן כשהעבד יוצא לחירות הוא משלים את נזירותו שקיבל כשהיה עבד).
* נדרי ושבועות העבד - אינם חלים.
* לדעת שמואל, המפקיר עבדו - יצא לחירות וא''צ גט שיחרור.
מספר צפיות: 7
דף סג עמוד א
* למסקנת הגמרא, טומאת התהום (טומאת מת שלא היתה ידועה לשום מת בעולם) - גמרא גמירי לה (=הלכה למשה מסיני) שהותרה לנזיר ועושה פסח בלבד.
* המשנה שלנו שסוברת שאם נודע לנזיר קודם גילוח אע"פ שהביא קרבנותיו, שנטמא בטומאת התהום, סותר, סוברת כדעת רבי אלעזר.

דף סג עמוד ב
* איזו היא טומאת התהום? כל שאין מכירה אחד בסוף העולם. מכירה אחד בסוף העולם - אין זו טומאת התהום.
* הקולא של טומאת התהום נאמרה רק בנוגע לטומאת מת.
מספר צפיות: 2
דף סד עמוד א
* כל הטמאים הניטלין והנגררין - אם יש ספק אם נגע באדם, טמא, מפני שהן כמונחין. והנזרקין - ספיקן טהור, חוץ מן כזית המת והמאהיל על פני טומאה וזב וזבה.
* בגמרא מובאות כמה ספיקות בדיני 'טומאה צפה'.

דף סד עמוד ב
* נזיר ועושה פסח שנטמאו בטומאת מת והוזה עליהן בג' ובז' והלכו בקבר התהום בשביעי שלהן ולא נודע לעושה פסח עד שעשה פסחו ולנזיר עד שמנה נזירותו וגילח לנזירות טהרה - טהורים.
* חזקת טמא - טמא, חזקת טהור - טהור.
1 2
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר