דף קו עמוד א * הגמרא מספרת כיצד נערכו הספרים סדר אליהו רבה וסדר אליהו זוטא (שלימד אליהו הנביא את האמורא ענן). * הגמרא מתארת את הכמות המרובה של תלמידים שהיו לגדולי האמוראים. * מבקרי מומים שבירושלים, תלמידי חכמים המלמדים הלכות שחיטה לכוהנים, תלמידי חכמים המלמדים הלכות קמיצה לכוהנים, מגיהי ספרים שבירושלים, נשים האורגות בפרכות (של השערים במקדש), ובית גרמו על מעשה לחם הפנים, ובית אבטינס על מעשה הקטרת - היו נוטלים שכרם מתרומת הלשכה. דף קו עמוד ב * יש מחלוקת תנאים האם כלי שרת נעשים ממותר תרומת הלשכה או ממותר נסכים. * לדעת רבי עקיבא: אין עושים סחורה כדי להרוויח במעות של הקדש (כי אין עניות במקום עשירות) ואף לא בשל עניים (שמא יזדמן עני ולא יהא מה לתת לו).
דף קז עמוד א * מי שהלך למדינת הים (ולא שמעו שמת) - רב ושמואל נחלקו אם בית דין יורדים לנכסיו ופוסקים מזונות לאשתו. [בשלושה החודשים הראשונים כולם מודים שלא פוסקים]. * הגמרא מקשה שבע קושיות על שמואל (ארבע בעמוד א ושלוש בעמוד ב, ממשנה אחת ומשש ברייתות) - ומתרצת את כולן. דף קז עמוד ב * היבמה - שלושה חודשים הראשונים ניזונת משל בעלה, מכאן ואילך אינה ניזונת לא משל בעלה ולא משל יבם. * הגמרא מכריעה להלכה כדעת רב, שבית דין יורדים לנכסי מי שהלך למדינת הים ופוסקים מזונות לאשתו. * הגמרא מכריעה להלכה כדעת רב, שיכולה אשה שתאמר לבעלה "איני ניזונת ואיני עושה".
דף קח עמוד א * שני אנשים המודרים הנאה זה מזה - מותר לכל אחד מהם לתת בשביל השני את מחצית השקל וכן לפרוע לו את חובו וכן להחזיר לו את אבידתו שמצא. (ונחלקו רב אושעיא ורבא אם משנה זו היא כדעת חנן או אף כחכמים). * תורמין את הלשכה מכספי מחצית השקל שנתרמו גם על הכסף האבוד וגם על הכסף הגבוי ואפילו על הכסף העתיד לגבות (ואפילו לא נגבה לאחר מכאן). דף קח עמוד ב * מי שמת והניח בנים ובנות ונכסים מועטים - לדעת ת"ק הבנות יזונו והבנים יחזרו על הפתחים, ואדמון חולק וטוען "בשביל שאני זכר הפסדתי?!". * טענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהם - נחלקו האמוראים אם חייב. (והגמרא דנה בביאור דעת חכמים שבמשנה בהתאם למחלוקת זו).
דף קט עמוד א * הפוסק מעות לחתנו ופשט לו את הרגל - לדעת חכמים: תשב הכלה עד שתלבין ראשה ואין החתן מחוייב לשאת אותה או לתת לה גט (ולדעת רבי יוסי ברבי יהודה דעת חכמים זו היא רק כשהיא זו שפסקה את המעות, ולא כאשר אביה פסק את המעות). * למסקנת הגמרא: לדעת רבי זירא בכל מקום שאמר רבן גמליאל "רואה אני את דברי אדמון" הלכה כמותו אך בשאר המקרים אין הלכה כמותו. * העורר על השדה - אם הוא חתום עליה בעד נחלקו אדמון וחכמים אם איבד את זכותו, אך אם הוא חתום עליה בדיין לא איבד את זכותו. דף קט עמוד ב * אם "עשאה סימן לאחר" איבד את זכותו, אך אם "עשאה סימן לעצמו" לא איבד את זכותו. * "חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה". * מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו - לדעת אדמון: ילך לו בקצרה, ולדעת חכמים: יקנה לו דרך במאה מנה או יפרח באויר (והגמרא מבררת באיזה מקרה בדיוק נחלקו). * אנשים נוהגים לקרוא "דקל" גם לשני חצאי דקל.
דף קי עמוד א * המוציא שטר חוב על חברו והלה הוציא שמכר לו את השדה - נחלקו אדמון וחכמים אם הראשון יכול לגבות בשטר חוב. (ובגמרא מבואר שמחלוקת זו היא במקום שכותבים שטר ואח"כ נותנים ממון). * שנים שהוציאו שטר חוב זה על זה - לדעת רב נחמן: זה גובה וזה גובה, ולדעת רב ששת: זה עומד בשלו וזה עומד בשלו. (והגמרא מבארת באיזה מקרה נחלקו). * יתומים שגבו קרקע בחובת אביהן - בעל חוב חוזר וגובה אותן מהן. דף קי עמוד ב * ישיבת כרכים - קשה (בגלל הדוחק). * שינוי וסת - תחילת חולי מעיים. * הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין, הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין. (והגמרא מבררת מה באה המילה "הכל" לרבות). * הגמרא מבארת שת"ק ורשב"ג נחלקו אם כתובה היא מדרבנן או מדאורייתא. * לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל. * כל הדר בחוץ לארץ כאילו עובד עבודת כוכבים. * מובא בתוספות: "היה אומר רבינו חיים דעכשיו אינו מצוה לדור בארץ ישראל כי יש כמה מצות התלויות בארץ וכמה עונשין דאין אנו יכולין ליזהר בהם ולעמוד עליהם". * לדעת רב יהודה: כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה.
דף קיא עמוד א * שלוש השבועות: שלא יעלו ישראל בחומה, שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, שהשביע הקב"ה את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי, שלוש שבועות נוספות: שלא יגלו את הקץ, ושלא ירחקו את הקץ, ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים. * כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עוון. * כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח. * כשם שאסור לצאת מארץ ישראל לבבל כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות. * אפילו שפחה כנענית שבארץ ישראל מובטח לה שהיא בת העולם הבא. * כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא. * אינו דומה לומד מעצמו ללומד מרבו. דף קיא עמוד ב * כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה. * עתידין צדיקים שמבצבצין ועולין בירושלים / עתידים צדיקים שיעמדו במלבושיהן. * עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת. * טוב המלבין שיניים לחברו (=מחייך לחברו) יותר ממשקהו חלב.
דף קיב עמוד א * הגמרא ממשיכה להביא תיאורים ומעשים בשבח ארץ ישראל. * למה ארץ ישראל נמשלה לצבי? - (1) מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו (שהעור מתכווץ לאחר הפשטו) אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה. (2) מה צבי זה קל מכל החיות אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה. * רבי אבא היה מנשק את עצי האלמוגים (או הסלעים) בעיר עכו, מחמת חיבתו לארץ ישראל. * רבי חנינא היה משוה ומתקן מכשולי העיר מחמת חיבת הארץ שהיתה חביבה עליו ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים. דף קיב עמוד ב * רבי אמי ורבי אסי היו יושבים במקום שבו לא חם או קר להם מידי, כדי שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל. * דור שבן דוד בא - קטיגוריא בתלמידי חכמים. * עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות. הדרן עלך מסכת כתובות
