דף לא עמוד א * הגמרא מקשה על דעתו של רבה (שאמר בעמוד הקודם: "אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה אל תאסרנה מספק"). * נפל הבית עליו ועל אשתו שהיא בת אחיו ומתו ואין ידוע איזה מהם מת ראשון - צרתה חולצת ולא מתייבמת. * שוטה שמכר נכסים ונחלקו העדים אם מכר את הנכסים כשהוא שוטה או כשהוא בריא - מעמידים את הנכסים בחזקתם. דף לא עמוד ב * לאחר שהגמרא (בעמוד הקודם) דחתה את הסברו של רבה (לטעם שלא נכתב במשנה שבדף הקודם בספק גירושין האופן שנפל הגט לערוה ספק קרוב לו ספק קרוב לה שצרתה חולצת ולא מתייבמת), מביאה הגמרא את הסברו של אביי ודוחה אותו ומביאה את הסברו של רבא. * בגט ובשטר מכירת עבד תיקנו חכמים לכתוב את התאריך, אך בשטר קידושין לא. (והגמרא מבארת את הטעם לכך). * "מפיהם ולא מפי כתבם" - אסור לעדים להעיד בהתבסס על משהו כתוב אלא רק בהתבסס על מה שראו וזוכרים. * שתי יבמות הבאות מבית אחד - רק אחת מהן מתייבמת או חולצת.
דף לב עמוד א * "כיון שלא בנה שוב לא יבנה". (=אם חלץ, לא יוכל אחר כך ליבם אותה). * שני אחים נשואים שתי אחיות ומת אחד מהן ובא האח החי על אשת אחיו שנפטר - לדעת רבי יוסי: חייב עליה משום אשת אח ומשום אחות אשה, ולדעת רבי שמעון: חייב רק משום איסור אחד (האיסור הראשון שחל). * עבר עבירה שיש בה שתי מיתות - לדעת ת"ק: נידון בחמורה, לדעת רבי יוסי: נידון בזיקה הראשונה הבאה עליו. דף לב עמוד ב * לדעת רבי אבהו: רבי יוסי מודה שב"איסור מוסיף" איסור חל על איסור. (ורבא חולק על כך לפי רש"י). * זר ששימש במקדש בשבת, בעל מום ששימש במקדש בטומאה, זר שאכל בשר חטאת העוף שנמלקה - בכל המקרים הללו, לדעת רבי חייא חייב שתים ולדעת בר קפרא חייב אחת.
דף לג עמוד א * מובאות שלוש אפשרויות לביאור המחלוקת של רבי חייא ובר קפרא שבעמוד הקודם. * כהן בעל מום רשאי לאכול מן הקדשים, בניגוד לכהן טמא. דף לג עמוד ב * הגמרא מקשה מברייתא על בר קפרא שאמר בדעת רבי שמעון שאף באיסור בת אחת אין איסור חל על איסור וחייב רק אחת. * "זר ששימש בשבת" - איזה חילול שבת עשה (שהרי שחיטה בזר מותרת, וקבלת והולכת הדם זה רק איסור טלטול מדרבנן)? (1) מדובר על שחיטת פרו של כהן גדול וכדעה הסוברת שזה פסול בזר. (2) הקטרה. * שנים שקידשו שתי נשים ובשעת כניסתן לחופה הוחלפו הנשים בטעות - הרי אלו חייבין משום אשת איש, ואם היו אחים משום אשת אח, ואם היו אחיות משום 'אשה אל אחותה', ואם היו נדות משום נדה.
דף לד עמוד א * לדעת רבי מאיר: איסור חל על איסור גם באיסור כולל וגם באיסור מוסיף וגם באיסור בת אחת. * לדעת רבי יהושע: טעה בדבר מצוה פטור [ורבי אליעזר חולק], והגמרא (באפשרות השניה) מציעה שלדעת רבי יהושע פטור רק במקרים שזמנו בהול. * רבי שמעון מודה שאיסור חל על איסור כאשר הם חלים בבת אחת. * אשה לא מתעברת בביאה ראשונה (שבחייה). דף לד עמוד ב * תמר התעברה בביאה ראשונה (מיהודה), כיון שמיעכה לפני כן באצבעה. * ער ואונן שמשו שלא כדרכן עם תמר. * "ואשה אשר ישכב איש אתה..." - רבי יהודה לומד מהמילה "אתה" שכלה לא נטמאת בביאה ראשונה, וחכמים לומדים מהמילה "אתה" שאשה אינה נטמאת אלא בביאה כדרכה. * כל ששהתה אחר בעלה עשר שנים ונשאת - שוב אינה יולדת, אלא אם כן היה דעתה להינשא. * קטנה שנישאה בקידושין דרבנן ומיאנה בבעלה - יכולה להינשא מיד לאחר המיאון (ולא צריכה להמתין שלושה חודשים כמו אשה שנישאה בנישואין דאורייתא ונתן לה בעלה גט).
דף לה עמוד א * הגיורת והשבויה והשפחה שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו - לדעת רבי יהודה: צריכות להמתין שלושה חודשים (לפני שיינשאו לישראל), לדעת רבי יוסי: מותר להן ליארס ולינשא מיד. * רבי יוסי סובר שאשה מזנה מתהפכת (מיד לאחר ששימשה) כדי שלא תתעבר. * כהנת הנשואה לישראל שנאנסה - אף על פי שמותרת לבעלה, פסולה לכהונה (אם ימות בעלה וזרע אין לה). דף לה עמוד ב * המשנה הראשונה בפרק רביעי, המתחיל בעמוד זה, מפרטת את דינו של החולץ/הכונס ליבמתו ונמצאת מעוברת וילדה. * יבם את אשת אחיו ונולד לה בן, ויש ספק אם הבן הוא מהאח שנפטר (ונולד לאחר תשעה חודשי עיבור ולא היתה זקוקה ליבום) או שהוא מהאח שייבם (ונולד לאחר שבעה חודשי עיבור ואכן היתה זקוקה ליבום) - יוציא והולד כשר וחייבים באשם תלוי. * החולץ למעוברת והפילה - לדעת רבי יוחנן: החליצה כשרה, לדעת ריש לקיש: החליצה פסולה. (והגמרא מבארת את טעמיהם). * מחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש - לדעת אביי: המחלוקת היא רק בחליצה, אך ביאת מעוברת לדעת כולם לא פוטרת אותה ואת צרתה מן היבום, ולדעת רבא: המחלוקת היא גם בביאת מעוברת.
דף לו עמוד א * הולד אינו מתיר את היבמה לשוק עד שיצא לאויר העולם. * רבי אלעזר ניסה למצוא סיוע לדברי ריש לקיש (הסובר שהחולץ למעוברת - החליצה פסולה) ממשנה, ודבריו נדחו. * הגמרא הביאה ברייתא כדעת ריש לקיש. * רבא פסק הלכה כריש לקיש בשלוש מחלוקות שלו עם רבי יוחנן (ואחת מהן היא המחלוקת בסוגייתנו לגבי חליצת מעוברת). דף לו עמוד ב * לדעת ריש לקיש: 'קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי' (בניגוד לדעת רבי יוחנן), וכך פסק רבא. * הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה - אם אין הולד של קיימא קנאה בייבום, אך לדעת רבי אליעזר יוציא אותה בגט. * אשה שמת בעלה והיא מעוברת או מניקה, אסורה להינשא עד שיעברו עשרים וארבעה חודשים (שכן זמנו של תינוק לינוק ושמא תתעבר ולא יהיה לה חלב עבורו), ואם נשאת - לדעת רבי מאיר: יוציא ולא יחזיר עולמית, ולדעת חכמים: יוציא אותה בגט ויכנוס אותה לאחר עשרים וארבעה חודשים. * מת הולד בן היבמה בתוך שלושים יום ללידתו ועמדה היבמה ונתקדשה לאדם אחר - לדעת רבינא משמו של רבא: אם אשת ישראל היא חולצת, ואם אשת כהן היא אינה חולצת, לדעת רב משרשיא משמו של רבא: אחת זו ואחת זו חולצת.
דף לז עמוד א * קידש אלמנה או גרושה בתוך שלושה חודשים למיתת הבעל או לגירושין, ואחר כך ברח - נחלקו האמוראים אם מנדים אותו או לא. * רוב הנשים יולדות בחודש התשיעי ומיעוט הנשים יולדות בחודש השביעי, ורוב היולדות לחודש התשיעי עוברן ניכר בסיום השליש הראשון של ההריון. * אביי ורבא נחלקו אם רבי אליעזר בן יעקב מתיר ספק ממזר בממזרת ות"ק אוסר או להיפך. דף לז עמוד ב * לא ישא אדם אשה במדינה זו וילך וישא אשה במדינה אחרת שמא יזדווגו זה לזה ונמצא אח נושא את אחותו. * תבעוה לינשא ונתפייסה - צריכה לישב שבעה נקיים. * אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו. * לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה משום שנאמר "אל תחרש על רעך רעה והוא יושב לבטח אתך". * הגמרא דנה בכמה אופנים שונים לגבי ירושת בן שהוא ספק בנו של הראשון או של השני.
דף לח עמוד א * "אין ספק מוציא מידי ודאי", "ממון המוטל בספק - חולקין" (הגמרא השתמשה בכללים אלו כדי להכריע בכמה מקרים שונים של ספק שהובאו בסוגיה). * הגמרא שואלת מדוע לדעת בית שמאי יש הבדל בין הרישא של המשנה (שומרת יבם שנפלו לה נכסים - הנכסים בחזקתה) לבין הסיפא של המשנה (אם מתה - נכסי מלוג לא בחזקת יורשיה). דף לח עמוד ב * הגמרא (מסוף העמוד הקודם ועד תחילת העמוד הבא) מביאה ארבעה תירוצים לקושיית הגמרא הנ"ל (עולא, רבה, אביי, רבא). * אין ספק מוציא מידי ודאי. * לדעת בית שמאי: "שטר העומד לגבות - כגבוי דמי".
דף לט עמוד א * לדעת אביי: "ידו כידה", לדעת רבא: "ידו עדיפא מידה". * לאחר שייבם את יבמתו - אם מעוניין לגרשה, מגרשה באמצעות גט בלבד (ולא בחליצה). * לאחר שגרש אותה רשאי להחזיר אותה ולשאת אותה מחדש. * לפי הלישנא הראשונה בגמרא יש מחלוקת אמוראים מה עדיף: שהאח הגדול יחלוץ או שהאח הקטן ייבם (כאשר רק אלו האפשרויות העומדות לפנינו). דף לט עמוד ב * לפי הלישנא השניה בגמרא יש מחלוקת מה לעשות כאשר האחים רוצים רק לחלוץ: האם עדיף שהאח הגדול דוקא יחלוץ או שלא משנה מי מהאחים יחלוץ. * מצות יבום קודמת למצות חליצה בראשונה שהיו מתכוונים לשם מצוה, עכשיו שאין מתכוונים לשם מצוה אמרו מצות חליצה קודמת למצות יבום, אך אם רצו היבם והיבמה לקיים מצות יבום אין בית דין כופים אותם לחלוץ. * נחלקו האמוראים כיצד על בית דין לדעת שהאיש שבא לייבם הוא אחי המת מהאב - על ידי עדים או אפילו על ידי עדות של קרוב או אשה (וכך הגמרא מכריעה להלכה). * לדעת אבא שאול: הכונס את יבמתו לשם נוי ולשום אישות ולשום דבר אחר כאילו פוגע בערוה והולד קרוב להיות ממזר, וחכמים חולקים. * הגמרא מביאה שני פירושים לדברי הברייתא: "יבמה יבא עליה מצוה, שבתחלה היתה עליו בכלל היתר נאסרה וחזרה והותרה, יכול תחזור להתירה הראשון? ת"ל יבמה יבא עליה מצוה".
דף מ עמוד א * האוכל אכילה גסה ביום כיפור - פטור (כי לא עבר על "אשר לא תעונה" שהרי אף זה עינוי הוא שמזיק את עצמו). * מצה הנאפית אחר חליטה (שחלט את העיסה במים רותחים) יוצא בה ידי חובתו בפסח. * החולץ ליבמתו - לא הפסיד את חלקו בירושת נכסי אחיו המת. * הכונס את יבמתו - לדעת ת"ק: זכה בנכסים של אחיו, לדעת רבי יהודה: אם יש שם אב נכסים של אב (ובגמרא מובאות דעות שונות אם הלכה כרבי יהודה או לא). דף מ עמוד ב * אמימר מכשיר לכל אדם לישא את אשת אחי אבי אביו (ולא גזר עליה משום 'שניות'). * למסקנת הגמרא: גזרו 'שניות' בחלוצה. * לדעת שמואל: הבא על צרת חלוצה - הולד ממזר.
דף מא עמוד א * אחות גרושה אסורה מדברי תורה, אחות חלוצה אסורה מדברי סופרים. * יבמה שנפלה ליבום, וקידש אחד האחים את אחות היבמה, ואחר כך מתה אחות היבמה שקידש - נחלקו האמוראים אם מותר ביבמתו. * היבמה לא תחלוץ ולא תתייבם עד שיעברו שלושה חודשים ממיתת בעלה. (והגמרא מבארת בעמוד הבא את הטעם לכך). דף מא עמוד ב * כל העולה ליבום עולה לחליצה, וכל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה. * יבמה - שלושה חודשים הראשונים ניזונת משל בעל (שמת), מכאן ואילך אינה ניזונת לא משל בעל ולא משל יבם, עמד (מי שאמור ליבם אותה) בדין וברח - ניזונת משל יבם. * נפלה לפני יבם קטן וצריכה להמתין לו עד שיגדל ויחלוץ או ייבם - נחלקו האמוראים אם ניזונת בינתיים מנכסי הבעל (שמת). * יבמה שחלצו לה אחים בתוך שלושה חודשים - צריכה להמתין שלושה חודשים משעת מיתת הבעל ורק אז מותר לה להינשא.
דף מב עמוד א * הגמרא מביאה שתי דעות לטעם דין ההמתנה האמור במשנה (שבדף הקודם): "שאר כל הנשים לא יתארסו ולא ינשאו עד שיהו להן שלושה חודשים". * אין השכינה שורה אלא על הצאצאים הוודאים (שזרעו מיוחס אחריו) (רש"י). * הגמרא מבררת מדוע תיקנו להמתין שלושה חודשים ולא פחות מכך. * לא ישא אדם מעוברת חברו ומינקת חברו (ואם נשא יוציא ולא יחזיר עולמית) - בגמרא מובאים שלושה טעמים לאיסור זה (שני הטעמים הראשונים נדחו). דף מב עמוד ב * אשה מתביישת לבוא לבית דין ולתבוע את היורשים שיתנו לה מזון לבנה. * בגמרא מובא שרבי יוחנן פסק כרבי יוסי (שבמשנה שבדף הקודם) שהנשואות מותרות ליארס והארוסות לינשא, ואח"כ מובא שחזר בו ופסק שלא כרבי יוסי. * מחלוקת ואחר כך סתם - הלכה כסתם; סתם ואחר כך מחלוקת - אין הלכה כסתם; סתם במשנה ומחלוקת בברייתא - הלכה כסתם; מחלוקת במשנה וסתם בברייתא - אין הלכה כסתם.
