סקר
כמה לומדי דף יומי יש במשפחתך הקרובה?






 
מספר צפיות: 61

דף יא עמוד א
* הטעם לכך שבנו לכל פרה אדומה כבש חדש (ולא היו משתמשים בכבש של הפרה הקודמת) הוא משום "מעלה".
* היו עושים מעקה משני צדדי הכבש כדי שלא יציצו הכהנים מחוץ לכבש וייטמאו.
* ניתן להשתכר משל הקדש או משל יתומים רק באופן שמקבל על עצמו שאם יהיה הפסד אז ההפסד שלו.
* נחלקו האמוראים אם "מותר נסכים" זה "בירוצין" או גם "סאה רביעית".
* הגמרא מבררת את הדין של "בירוצי יבש".

דף יא עמוד ב
* הגמרא (מסוף העמוד הקודם) מבררת את כוונת המשנה מה היו עושים עם מותר הקטורת.
* שחק את הקטורת במכתשת של חולין - נחלקו האמוראים אם פסולה או כשירה.
* ארבעת הטלאים התמימים שנשארו בלשכת הטלאים בראש חודש ניסן - לדעת שמואל: נפדין כתמימים, לדעת רבי יוחנן: נפדין כפסולי המוקדשים.
* מותר שעירי חטאת - לדעת שמואל: נפדין כתמימים, לדעת רבי יוחנן לפי רבי זעירא: נפדין כפסולי המוקדשים, לדעת רבי יוחנן לפי רבי שמואל בר רב יצחק: מקייצין בהן את המזבח.

מספר צפיות: 66

דף יב עמוד א
* לדעת בן עזאי (החולק על רבי עקיבא במשנה) אין הקדש מתחלל על המלאכה אלא על המעות.
* רבי אליעזר הוא זה הסובר שסתם הקדשות (ואפילו בהמה תמימה) לבדק הבית. (והגמרא מבררת את טעמו).
* האמוראים נחלקו במה חלקו רבי אליעזר ורבי יהושע (שבמשנה): במקדיש נכסיו או במקדיש עדרו או בשניהם.
* לדעת רבי יוחנן: תמימים שהוקדשו לבדק הבית שפדה אותם לעצמו כשהם תמימים - יצאו לחולין.

דף יב עמוד ב
* לדעת ת"ק: הפריש נקבה לעולתו ולפסחו ולאשמו עושה תמורה, לדעת רבי שמעון: רק אם הפריש נקבה לעולתו עושה תמורה, לדעת רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון: בשום מקרה לא עושה תמורה. (והגמרא דנה בדעות אלו).
* הגמרא מבררת את טעמו של רבי יהושע הסובר שהמקדיש נכסיו הנקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים ויביא בדמיהן עולות.

מספר צפיות: 41

דף יג עמוד א
* הגמרא מבררת את טעמו של רבי שמעון בן יהודה משום רבי שמעון הסובר שהמפריש נקבה לעולתו או לפסחו או לאשמו אינו עושה תמורה.
* המוכר להקדש צרכי נסכים - לדעת התנא של המשנה: אינו מקבל מעותיו עד שיהא המזבח מרצה, לדעת רבי שמעון בברייתא: מיד היו מקבלין את מעותיהן.
* המשנה הראשונה בפרק חמישי, המתחיל בעמוד זה, מונה חמישה עשר שמות של ממונים בבית המקדש על תפקידים שונים.
* הממונים שהוזכרו במשנה - לדעת אחת: אלו הכשרים שהיו בדורות שונים, לדעת שניה: התנא מנה את הממונים שהיו בדורו.

דף יג עמוד ב
* "לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל" - זה רבי עקיבא שהתקין מדרש ההלכות והגדות, ויש אומרים: אלו אנשי כנסת הגדולה תיקנו, אלא מה תיקן זה? כללות ופרטות.
* "משפחת סופרים יושבי יעבץ" - שעשו את התורה ספורות ספורות.
* אם הראשונים הם כמלאכים - אנו כאנשים, ואם הראשונים הם כאנשים - אנו כחמורים.
* הגמרא מספרת על מעלת מדריגתו של חמורו של רבי פנחס בן יאיר.
* הלוקח זרע לבהמה קמח לעורות שמן לאור - פטור מן הדמאי.
* סנהדרין שיש בה שנים שיכולין לדבר בשבעים לשון וכולן ראוין לשמוע - הרי זו ראויה לסנהדרין.
* הגמרא מביאה שני מעשים המלמדים על חכמתו של פתחיה.
* הכהנים היו מהלכים יחפים על הרצפה והיו אוכלים בשר ושותים מים והיו באים לידי חולי מעיים - ולכן היה ממונה במקדש על חולי מעיים.

מספר צפיות: 64

דף יד עמוד א
* כל האומר שהקב"ה וותרן - יוותרו מעיו.
* הקב"ה מדקדק עם הצדיקים כחוט השערה.
* מוראו של הקב"ה על הקרובים יותר מן הרחוקים.
* כל מה שברא הקב"ה - לכבודו ברא.
* בית גרמו ובית אבטינס סירבו ללמד אחרים את האומנות שלהם - מפני ש"מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב שלא ילמדו אחרים ויעשו לפני עבודה זרה שלהן".
* מזכירין את בית גרמו לשבח על כך שלא יצא ביד בניהם פת נקיה מעולם (כדי שלא יהיו אומרים ממעשה לחם הפנים הן אוכלים).
* מזכירין את בית אבטינס לשבח על כך שלא יצאה אשה משל אחד מהן מבושמת מעולם ולא עוד אלא כשהיה אחד מהן נושא אשה ממקום אחר היה פוסק עמה על מנת שלא תתבשם (כדי שלא יהיו אומרים ממעשה פיטום הקטורת הן מתבשמות).

דף יד עמוד ב
* אין פוחתין במקדש משני כתליקין ומשבעה אמרכולין ושלשה גזברין.
* אין עושין שררה על הצבור פחות משנים, והמקור לכך הוא מהפסוק: "והם יקחו את הזהב ואת התכלת ואת הארגמן".
* האמוראים נחלקו מהו מקור עושרו של משה (מפסולת של לוחות או ממחצב של אבנים טובות ומרגליות שברא לו הקב"ה).
* "והביטו אחרי משה עד בואו האוהלה" - האמוראים נחלקו בהבנת הפסוק אם הוא לגנאי או לשבח.
* יד הקדש על העליונה.
* השיעור של נסכי רחל הוא כשיעור נסכי גדי.

מספר צפיות: 53

דף טו עמוד א
* הגמרא (מסוף העמוד הקודם) דורשת את הפסוק "ככה יעשה לשור האחד או לאיל האחד או לשה בכבשים או בעזים".
* הגמרא מביאה מעשים שונים בענייני צדקה וגמילות חסד.
* "אשרי משכיל אל דל" - זה שהוא מסתכל במצוה היאך לעשותה.
* הגמרא מביאה שני מעשים שבהם טוענים אמוראים שעדיף לתת צדקה לאנשים כדי שיעסקו בתורה מאשר לתת זאת עבור בניית בית כנסת.

דף טו עמוד ב
* קדשי מזבח - מוציאין את הראוי להן מקדשי בדק הבית (אך לא להיפך).
* המשנה הראשונה בפרק שישי, המתחיל בעמוד זה, מונה מספר דברים שהיו במקדש שמניינם היה שלוש עשרה.
* השופרות שהיו בבית המקדש (שנועדו לקבלת המעות) היו צרות מלמעלה מפני הרמאים.
* נחלקו הדעות אם הארון גלה עם בני ישראל לבבל בחורבן בית ראשון או שבמקומו נגנז או שבלשכת דיר העצים נגנז.
* לדעת רבי יהודה בן לקיש: שני ארונות היו מהלכים עם ישראל במדבר, אחד שהיתה התורה נתונה בתוכו ואחר שהיו שברי לוחות נתונים בתוכו, לדעת חכמים: ארון אחד היה ופעם אחת יצא בימי עלי ונשבה.

מספר צפיות: 56

דף טז עמוד א
* משנגנז הארון נגנז עמו צנצנת המן וצלוחית שמן המשחה ומקלו של אהרן ופרחיו ושקדיו וארגז שהשיבו פלשתים אשם לאלהי ישראל.
* פיטום שמן המשחה - נחלקו התנאים אם מיד בישלו את הבשמים בשמן או שקודם בישלו את הבשמים במים ואח"כ נתן את השמן.
* מלך טעון משיחה, מלך בן מלך לא טעון משיחה, כהן גדול בן כהן גדול טעון משיחה.
* אין מושחים את המלכים אלא על גבי המעיין, ואין מושחים אותם אלא מן הקרן.
* לדעת רבי מאיר: כל האמות במקדש היו באמה בינונית (חוץ ממזבח הזהב, הקרן, הסובב והיסוד), לדעת רבי יהודה: אמות הבנין היו ששה טפחים, ושל כלים חמישה טפחים.

דף טז עמוד ב
* הגמרא מבארת את אופן סדר הנחת הלוחות בארון בהתאם למחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה.
* עשיית הארון על ידי בצלאל - לדעת רבי חנינה: שלש תיבות עשאו, שתים של זהב ואחת של עץ, נתן של זהב בשל עץ ושל עץ בשל זהב וציפהו, לדעת רבי שמעון בן לקיש: תיבה אחת עשאו וציפהו.
* הגמרא מביאה ארבע דעות כיצד היו כתובים עשרת הדברות על גבי הלוחות.
* התורה שנתן לו הקב''ה למשה - נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה.

מספר צפיות: 51

דף יז עמוד א
* לדעת אבא יוסה בן יוחנן: היו שלושה עשר שערים בעזרה וכנגדם היו שלושה עשר השתחוויות, לדעת חכמים: היו שבעה שערים בעזרה (ושלושה עשר השתחוויות היו כנגד שלוש עשרה פרצות שהיו בסורג).
* הגמרא עוסקת בנבואת יחזקאל אודות המים העתידים לצאת מבית קודש הקדשים, ודורשת פסוקים שונים מנבואה זו.
* כשיהויכין עמד להימסר לנבוכדנאצר הוא נטל מפתחות של בית המקדש ועלה לגגו של היכל ואמר: ריבונו של עולם לשעבר היינו נאמנים לך והיו מפתחותיך מסורין לנו עכשיו שאין אנו נאמנים הרי מפתחותיך מסורין לך.

דף יז עמוד ב
* נחלקו הדעות אם היו מניחים את לחם הפנים בכניסתו על שולחן של שיש או של כסף.
* זה אחד מן הנסים שנעשו בבית המקדש: שכשם שהיו מניחין את לחם הפנים על השולחן כשהוא חם כך היו מוציאין אותו מהשולחן כשהוא חם.
* אם לא היה לחם הפנים חדש לסדר על השולחן בהיכל, היו משאירים את הלחם הישן עד שיאפו את החדש.
* נחלקו הדעות אם היה מסדר את לחם הפנים דוקא בשולחן של משה בלבד או שכל שולחן מאחד עשר השולחנות היו כשרים לסידור לחם הפנים עליו. (ומחלוקת זו תלויה במחלוקת שנחלקו אם עשרת השולחנות שעשה שלמה היו מסודרות צפון ודרום או מזרח ומערב).

מספר צפיות: 52

דף יח עמוד א
* נחלקו הדעות אם היה מבעיר את הנרות דוקא במנורה של משה או שכל אחד עשר המנורות היו כשרות להבערת הנרות. (ומחלוקת זו תלויה במחלוקת שנחלקו אם עשר המנורות שעשה שלמה היו מסודרות צפון ודרום או מזרח ומערב).
* לצורך כל מנורה שעשה שלמה, היה שלמה נוטל אלף ככרי זהב ומכניסן לכור ומוציאן עד שהוא מעמידן על ככר זהב אחת.
* המשנה מפרטת שלושה עשר שופרות שהיו במקדש.
* הגמרא מבארת את טעמו של רבי יהודה הסובר שלא היה שופר של קינין (עבור החייבים בחטאת ועולה) שמא תמות אחת הנשים שנתנה מעות בשופר ונמצאו בשופר דמי חטאות שדינן מיתה.

דף יח עמוד ב
* לדעת רבי יהודה "אין ברירה".
* אם התנדב ואמר "הרי עלי עץ" - יביא גזיר עץ אחד (ולא צריך להביא שניים).
* הגמרא מבררת את שיעור גודל גזירי העצים.
* הגמרא מבררת את המקור לכך שהמתנדב ואומר "הרי עלי לבונה" לא יפחות מקומץ. (ונחלקו הדעות אם השיעור הוא לפי קומץ של כהן או אפילו לפי קומץ הבעלים).
* הגמרא מביאה ארבע דעות מדוע הוצרכו ששה שופרות לנדבה.

מספר צפיות: 41

דף יט עמוד א
* המשנה הראשונה בפרק שביעי, המתחיל בעמוד זה, דנה במעות שנמצאו בעזרה בין שני שופרות.
* מעות שנמצאו באמצע בין שופר של שקלים לבין שופר של נדבה יפלו לנדבה - ובגמרא מובאת מחלוקת אמוראים לבאר את הטעם לכך.
* מעות שנמצאו באמצע בין שופר של קינין לשופר של גוזלי עולה יפלו לגוזלי עולה - והגמרא מבארת שהטעם לכך הוא כי כך הוא תנאי בית דין.

דף יט עמוד ב
* מעות שנמצאו בהר הבית הרי הם חולין, כי חזקה שאין הכהן מוציא מן הלשכה מעות עד שהוא מחללן על הבהמה.
* רבי הושעיה מדייק מהמשנה שפסול "הסיע דעת" מצריך עיבור צורה קודם לשריפתו.
* מצא בגבולים בשר חתוך לאיברים גדולים (והיו מושלכים סתם ולא קשורים בחוט) - הרי הם נבילות ודאיות, ולכן האוכל מהם לוקה עליהם משום נבילה.
* בשר הנמצא ביד גוי - הרי דינו הוא כמו בשר הנמצא בשוק, ואם רוב החנויות מוכרות בשר שחוטה הרי הבשר מותר באכילה, ודין זה הוא רק אם ראו את הגוי יוצא מחנותו של ישראל.

מספר צפיות: 32

דף כ עמוד א
* הגמרא מביאה שני מקרים בהם רב החמיר משום "בשר שנתעלם מן העין".
* הגמרא מביאה מקרים נוספים לגבי אבידה ומבארת את דינם.
* המציל מיד הארי מיד הגייס משונת הים ומשונת הנהר ומאיסרטיא גדולה ומפלטיא גדולה - הרי אלו שלו, מפני שהבעלים מתייאשין מהן.
* המשנה מפרטת שבעה דברים שהתקינו בית דין (בנוגע למקדש).
* במשנה נאמר "בהמה שנמצאת מירושלם ועד מגדל עדר וכמדתה לכל רוח זכרים עולות נקבות זבחי שלמים" - והגמרא מקשה שהרי זכרים קרבים גם עבור שלמים ואיך מקריבו בתורת עולה, ומביאה כמה תירוצים.

דף כ עמוד ב
* הפריש שקלו ומת - יפלו לנדבה.
* מותר עשירית האיפה של כהן גדול - לדעת רבי יוחנן: יוליכם לים המלח, לדעת רבי אלעזר: יפלו לנדבה.
* עשירית האיפה של כהן גדול - לדעת רבי יוחנן: חוצה אותה לשנים ואח"כ מקדש אותה, לדעת רבי שמעון בן לקיש: מקדש אותה ואח"כ חוצה אותה לשנים.
* כהן גדול וכהן הדיוט שעבדו עד שלא הביאו עשירית האיפה שלהם - עבודתן כשירה. (לפי גרסת הדפוס).
* נחלקו הדעות מה קדם למה - אפיית מנחת החביתין או טיגון מנחת החביתין.
* אם הכהן הגדול נדחה מעבודתו בגלל מום שנפל בו ועדיין לא נתמנה אחר במקומו - הכהן הגדול פטור מחובת הבאת מנחת חביתין והיא קריבה משל ציבור או משל בניו.

מספר צפיות: 46

דף כא עמוד א
* לדעת רבי שמעון: כהן גדול שמת - מנחתו קרבה משל ציבור מדין תורה.
* כהן גדול שמת - מקריבים מנחת חביתין שלמה בבוקר ומנחת חביתין שלמה בערב.
* הגמרא מסתפקת ודנה בכמות הלוגין והקומצין שצריך להביא במנחת חביתין הבאה כשאין כהן גדול.
* מדין תורה אין מועלים באפר פרה אדומה.
* המשנה הראשונה בפרק שמיני, המתחיל בעמוד זה, מבארת את דין הרוקין הנמצאים בירושלים ודין הכלים הנמצאים בירושלים ודין סכין וקופיץ שנמצאו בי"ג ובי"ד בניסן.

דף כא עמוד ב
* הטעם לכך ש"כל הרוקין הנמצאין בירושלים טהורין חוץ משל שוק העליון" הוא מפני שהיו שם כובסים של נכרים (ודינם כזבים).
* האמוראים נחלקו בדין רביעית דם של נבילה אם מטמאה או לא.
*בנוגע לפרוכת נאמר במשנה שכל נימה ונימה היתה עשויה מעשרים וארבעה חוטין, ובברייתות מובאות דעות שהייתה עשויה משלושים ושתים חוטים או מארבעים ושמונה חוטים.
* הגמרא מביאה מחלוקת בפירוש "מעשה רקם" ו"מעשה חשב".
* במשנה נאמר ששלוש מאות כהנים היו מטבילים את הפרוכת, ובגמרא מבואר שזו לשון גוזמא.

מספר צפיות: 59

דף כב עמוד א
* המשנה (המתחילה בסוף העמוד הקודם) מביאה ארבע דעות של תנאים היכן שורפים בשר קדשי קדשים שנטמא.
* בר קפרא ורבי יוחנן נחלקו לגבי המקרה במשנה של בשר שנטמא בולד הטומאה אם הכוונה היא לטומאה מדרבנן או מהתורה, והגמרא דנה ומקשה על הדעות השונות.
* השקלים והביכורים - אינן נוהגין אלא בפני הבית, אבל מעשר דגן ומעשר בהמה ובכורות - נוהגין בין בפני הבית ובין שלא בפני הבית.
* מוספי שבת קודמים למוספי ראש חודש, כי כל התדיר מחבירו קודם את חבירו.
* המקדיש שקלים בזמן הזה - נחלקו התנאים בדעת רבי שמעון אם קדשו או לא.
* גר בזמן הזה - לדעת ת"ק: צריך להפריש כסף עבור קרבנו, לדעת רבי שמעון: רבן יוחנן בן זכאי ביטל חובה זו מפני התקלה.

דף כב עמוד ב
* אין מקדישים שקלים לכתחילה בזמן הזה כי מצוה להקריב מתרומה חדשה והשקלים שמופרשים בזמן הזה יהיו שקלים ישנים אם תעבור השנה.
* רב מכריע להלכה כדעת רבי שמעון.

הדרן עלך מסכת שקלים

אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר