א. הקורא פסוק בזמנו עליו הכתוב אומר דבר בעיתו מה טוב. היות שזכינו שדיני הספירה בגמרא ובתוס' נזדמנו בדף היומי של היום האמצעי של הספירה, אמרתי מה טוב לסכם את הדינים העולים מהגמרא והתוס'.

ב. לאביי מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי. וכך נהגו למעשה רבנן דבי רב אשי לעומת אמימר שהיה סופר רק יומי. ראשית יש מחלוקת ראשונים אם המצוה כמנהגנו לומר כל יום גם את חשבון השבועות והעודף, או רק ביומא דמישלם שבועי, לומר היום שבוע אחד, היום שני שבועות.

ג. עוד נחלקו הראשונים אי אביי אולי אמר את הדין מדאורייתא ואין הכרח שחולק על אמימר. ובמיוחד הנידון מה דעת רבנן דר' אשי. האם פליגי ומני גם שבועי משום דס"ל דספירה בזמן הזה דאורייתא או דמודו דהוי רק דרבנן כיון דאין עומר אלא דרבנן כעין דאורייתא תקון. התוס' שלנו דנקטו מתוך אמימר למעשה דהוי דרבנן, אף דלכ' הלכה כרבים, ועכ"פ היה להם לומר מדוע לדעתם הלכה כאמימר, משמע דס"ל דכו"ע מודו דהוו דרבנן.

ד. התוס' פסקו דאפשר לספור בבין השמשות כיון דהוי דרבנן.

ה. עוד הביאו דאומר (לא ברור מי) דגם המתפללים מפלג המנחה כר' יהודה יכולים לספור סמוך לבין השמשות מבעוד יום ועדיף הכי משום תמימות, אבל התוס' לא מסכימים לזה, דמשום תמימות לא שייך לספור ביום הלא נכון.

ו. יש מי שכתב בליל שבועות לא להתחיל מעריב עד חשיכה גמרה לא לקלקל את התמימות, ואף שהאחרונים נתקשו בזה מכמה סיבות, הכי נהוג.

ז. הבה"ג פסק דמי שלא ספר בלילה יספור ביום, ולדעתו בברכה, ור"ת האריך לחלוק. ולמעשה נקטו הפוסקים דיספור ביום מספק ללא ברכה.

ח. עוד פסק הבה"ג דמי שלא ספר כלל לא יספור עוד, דשוב לא הוי תמימות. והתוס' תמהו בזה. ולמעשה נקטו הפוסקים דמי שלא ספר בלילה, אם לא ספר אף ביום עליו לחוש לשיטת הבה"ג ולא יספור עוד בברכה, אבל יספור לחוש לשיטת ר"ת. וישתדל לספור באותו יום, ואז יוכל להמשיך לספור בברכה, דיש ספק ספיקא, אפשר דאף מי שלא ספר כלל הלכה כר"ת דממשיך בברכה, ואפי' את"ל דלא, אבל עדיין אם ספר ביום לבה"ג יכול להמשיך לספור. ובפרט דיש כאן ממ"נ, לבה"ג סופר שאר הימים בברכה מצד מה שספר ביום, ולר"ת מצד מה שלא הפסיד אף אם לא ספר כלל (ואף שאין קשר לכאורה בין שתי המחלוקות).

ט. הפוסקים כתבו לגבי נשים שמדינא הן פטורות דהוי זמן גרמא. האם יספרו בברכה למנהג אשכנז דנשים מברכות. וכתבו דלא כדאי שיברכו מכיון דאין מתפללות במנין ועל פי רוב ישכחו יום, ואז לבה"ג לא הוי תמימות, והוברר למפרע דברכותן לבטלה. אלא שלגבי אנשים אף אם יהא חשש סביר שישכח לא נאמר כן כיון דמחוייב מדינא לא חיישינן בזה להבה"ג לגבי למפרע. ועיין.

י. ציינתי שההודעה היא מספר 765, מכיון דעולה בגימטריא "בדיני ספירה הנוהגים אף בזמן הזה". וגם מכיון שבהודעה זו "עברתי" את מספר ההודעות של המשיב, והגעתי למקום לפני הראשון ששמור לדוד כוכב, שאותו כמובן זה לא מציאותי לעבור. ואולי כעת אחרי שהשבעתי את יצר הכתיבה של אותו זקן המפטפט שיחה בטילה שלו, שוב אולי אפשר יהיה להצטמצם קצת בכתיבת הודעות...