א. אמר רבה ופטור על הראשונה. לכאורה את הראשונה עשה כדינה ומה שייך לומר עליה "פטור", מצוה עביד ? אמנם לכן רבה או ר' אמי מפרשים באופן דנתכפר בשניה, דנמצאת הראשונה למעשה לא כיפרה, ושפיר יש בזה חידוש דפטור. יסוד הדין כבר בתוספתא פסחים, וזה אולי מה שהיה קשה לאמוראי ולכן אוקמוה כך לברייתא דיש לנו ב' חטאות בראשונה לא נתכפר ובשניה כן, ואילו על הראשונה פטור ועל השניה חייב.

ב. הבא שמינה לכתחילה. הוא חידוש עצום. לפנינו חטאת ציבור שנשחטה בדחיית שבת כדינה וכשירה היא, ואעפ"כ אומרים לו תיפסל זו בלינה והבא אחרת! ולהלן עולה מן הסוגיא דהוא הדין אפילו שמינה היתה מבחוץ, ורק לאחר שחיטתה נתגלה דכחושה היא במעיה, לפי רבה יביא אחרת לכתחילה.

ג. בעצם זה הקשר לסוגיא. דלכאורה מילא הסוגיא הבאה דחולה שאמדוהו מתקשרת בגמרא למשנתינו, אבל סוגיא דשתי חטאות מאי שייטא למתניתין. אלא מתני' עוסקת בנושא דחיית שבת בשביל הידור בקרבן. והמעיין ימצא דלפי התירוץ דסמי מכאן רבה (ולא סמי כחושה) א"כ ר' אמי באמת חלוק בדין זה וס"ל דשחט כחושה לא יביא שמינה, וחייב עליה חטאת בשוגג ומיתה במזיד והתראה. וא"כ רבה כעין רבנן דמתניתין (דאין מוותרים על שום הידור בשביל שבת, אלא דרבנן ס"ל דג' סאין משובחין, אבל אילו היו סוברים דה' עדיפי, היו מורים לקצור חמישה סאין בשבת), ור' אמי כעין ר' ישמעאל. והבן.