גמרא:
אמר רבא:
קסבר ר' ישמעאל:
עשרון מובחר, בלא טירחא- אתי מחמש, בטירחא- אתי משלש. בחול מייתינן מחמש, דהכי שביחא מילתא, בשבת- מוטב שירבה במלאכה אחת בהרקדה ואל ירבה במלאכות הרבה.

רש"י:
בחול מייתינן מחמש דהכי שביחא מילתא: כך משובח הדבר, דהווי עשרון מובחר טפי, שאין ממציא מכל סאה אלא מעט, אותו סלת דק היוצא ראשון



הקושי בפירושו של רש"י זועק לעין, שהרי הוא מעקר את הסברו של רבא מעיקרו. הגמרא הרי מקשה ממה נפשך, אם עושים משלוש - יעשה כך גם בחול, ואם מובחר מחמש - יעשה כך גם בשבת. הרי אין מי שיהין לטעון שרבי ישמעאל נוטה לדעת הצדוקים!
ומה עושה פירושו של רש"י כאן? בדיוק את מה שרבא אומר שאי אפשר לעשות! רבא אומר במפורש שאותה איכות ניתן להפיק או מחמש סאים - בלי טרחה מרובה, או משלוש - בטרחה מרובה, וזוהי הסיבה לשיטתו של רבי ישמעאל. ורש"י - רש"י קובע כי זו לא אותה האיכות, וכי מחמש - מובחר יותר!


על קושי זה העיר הרש"ש, ופירש את שפירש אחרת לגבי הביטוי "שביחא מילתא". אולם קושי זה, שזועק הוא לעיניים, לא יתכן שרש"י לא שם לב אליו.

מדוע פירש רש"י כך, למרות הקושי העולה מפירושו?



(והערה מתודולוגית אחרת: מדוע במהדורת שוטנשטיין, אילו בהערות למטה, לא מזכירים את קושיית הרש"ש הזו כלל? )