אולם כשאנו מעיינים בפרטי דיני היבום - אנו מגלים שהמצווה מתקיימת בהחלט גם אם לא הקים כלל שם לאחיו. שהרי הבא על היבמה - קיים את המצוה, ויכול לגרשה, ומותרת לשוק, ואין שום אמירה ביקרותית כלפיו על כך שלא הקים שם לאחיו כו' גם אם יכל [כגון בצעירים]. כמו"כ מצוות היבום קיימת גם בזקן וזקנה, הגם שברור שלא יקימו כלל שם לאח.
על פי הזוה"ק [משפטים קא:] - הנושא את האישה יהיב בה חד רוחא [בביאה הראשונה] והרוחא יוצא בבנו הראשון, וכשמת בלא בנים הרוח הזו מקשקשת בה ויש צער לנפטר שחסר אותה חד רוחא שנתן בה מעצמו. בעת היבום - אותה חד רוחא יוצא בוולד, שהוא בעצם הנפטר עצמו [ראיתי ב'משנת הגלגולים' לרב בועז שלום שליט"א שאומר בשם הפלא יועץ שזה המצב היחיד בו אנו יודעים מיהו המגולגל ויש לומר לבן הנולד את חסרונות המנוח על מנת שיתקנם], ובעצם בזה מקבל חזרה את חלק הרוח שחסר ממנו. כשאין יבום - אזי בעת החליצה היבמה יורקת על הארץ ובאותו הרוק יוצא אותו ה'חד רוחא' ובא לתיקונו.
אולם גם בהסבר זה לא נחה דעתי - שהרי פסק בשו"ע סימן קנו - א מִי שֶׁמֵּת אָחִיו מֵאָבִיו וְלֹא הִנִּיחַ זֶרַע, מִצְוָה לְיַבֵּם אֶת אִשְׁתּוֹ, בֵּין שֶׁהִיא אִשְׁתּוֹ מִן הַנִּשּׂוּאִין בֵּין שֶׁהִיא אִשְׁתּוֹ מֵהָאֵרוּסִין, דִּכְתִיב: ''כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים (א) יַחְדָּו וּמֵת אֶחָד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ'' (דְּבָרִים כה, ה):
כל הטעם של הזוה"ק אינו שייך בארוסה! שהרי לא נתן בה שום 'רוחא' שהרי לא הייתה ביאה [אא"כ נאמר שאיירי 'ביהודה' ע' ריש כתובות...]
אשמח לשמוע למי מהת"ח יש הסבר [פשט, קבלה, בעלי מחשבה או כל הסבר שהוא] על ענין היבום, המניח את הדעת בכל המצבים.
טוען....
הודעה ראשית օ הודעה ראשית ללא תוכן תגובה
להודעה օ תגובה להודעה ללא תוכן
☼ הודעה חדשה הודעה שנצפתה
הודעה נעוצה
סימון משתמשים:
משתמש מחוברמומחהמנהלתקנון הפורום