במסכת עסקנו בעיקר בהלכות חול המועד ואבלות, נתנו טעם שעם כל השמחה צריך לזכור את יום המיתה, אבל מעבר לכך, שניהם הם ימים שמצד אחד ימי חול מצד שני הם לא ימים רגילים, שניהם באים לתפוס את האדם בימי החול ולהגיד לו, העולם הזה זה לא הכל יש גם עולם הבא, בין אם זה מחמת המועד, ובין אם זה מחמת הנפטר.
תחילת המסכת " משקין בית השלחין" מבטאת את הבעיה שאיתה מתמודדים, יש הרבה צרכים של העולם הזה שמפריעים לרוחניות, הפסד, מלאכות קלות, צורך המועד.
אך בסוף מובאת המטרה של כל התקופה הזאת, תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, כלומר במקום אותה שאיבה לתוך העולם הזה, עבודה תמידית בענייני הרוחניות .