אֲמַר לֵיהּ אֵין מוּקְצֶה לְרַבִּי שִׁמְעוֹן אֶלָּא שֶׁמֶן שֶׁבַּנֵּר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא דּוֹלֵק הוֹאִיל וְהוּקְצָה לְמִצְוָתוֹ הוּקְצָה לְאִיסּוּרוֹ וְלֵית לֵיהּ הוּקְצָה לְמִצְוָתוֹ וְהָתַנְיָא סִיכְּכָה כְּהִלְכָתָהּ וְעִיטְּרָה בִּקְרָמִים וּבִסְדִינִין הַמְצוּיָּירִין וְתָלָה בָּהּ אֱגוֹזִין אֲפַרְסְקִין שְׁקֵדִים וְרִמּוֹנִין וּפַרְכִּילֵי עֲנָבִים וַעֲטָרוֹת שֶׁל שִׁבּוֹלִין יֵינוֹת שְׁמָנִים וּסְלָתוֹת אָסוּר לְהִסְתַּפֵּק מֵהֶן עַד מוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן וְאִם הִתְנָה עֲלֵיהֶן הַכֹּל לְפִי תְנָאוֹ וּמִמַּאי דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא דְּתָנֵי רַבִּי חִיָּיא בַּר יוֹסֵף קַמֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן אֵין נוֹטְלִין עֵצִים מִן הַסּוּכָּה בְּיוֹם טוֹב אֶלָּא מִן הַסָּמוּךְ לָהּ וְרַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר וְשָׁוִין בְּסוּכַּת הַחַג בֶּחָג שֶׁהִיא אֲסוּרָה וְאִם הִתְנָה עָלֶיהָ הַכֹּל לְפִי תְנָאוֹ כְּעֵין שֶׁמֶן שֶׁבַּנֵּר קָאָמְרִינַן הוֹאִיל וְהוּקְצָה לְמִצְוָתוֹ הוּקְצָה לְאִיסּוּרוֹ


ר' יוחנן אומר שלר' שמעון צריך שני פקטורים לייצר מוקצה, א' - מוקצה למצוה, ב' - מוקצה לאיסור (לפי ההו"א, אף השמן שמטפטף הוא מוקצה בגלל שכל השמן שבנר הוא מוקצה מדעתו של אדם כי יש בזה בעיה של שמא יכבה)
הגמרא מוכיחה שלכאורה לפי ר' שמעון מוקצה למצוותו בלבד מספיק כדי להפוך חפץ למוקצה.

שאלתי היא: לפי זה יוצא, כשיש נר דולק בשבת, ונר זה אינו נר של מצוה, לפי האמור, השמן שמטפטף אינו מוקצה?