הסיבה שרב יהודה הסיק מה שהסיק בדיון
אֲמַר לֵיהּ יַעֲקֹב מִינָאָה לְרַב יְהוּדָה הָנֵי שִׁשָּׁה דְּיוֹם הַכִּפּוּרִים כְּנֶגֶד מִי אֲמַר לֵיהּ כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה שֶׁעָמְדוּ מִימִינוֹ שֶׁל עֶזְרָא וְשִׁשָּׁה מִשְּׂמֹאלוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעֲמוֹד עֶזְרָא הַסּוֹפֵר עַל מִגְדַּל עֵץ אֲשֶׁר עָשׂוּ לַדָּבָר וַיַּעֲמוֹד אֶצְלוֹ מַתִּתְיָה וְשֶׁמַע וַעֲנָיָה וְאוּרִיָּה וְחִלְקִיָּה וּמַעֲשֵׂיָה עַל יְמִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ פְּדָיָה וּמִישָׁאֵל וּמַלְכִּיָּה וְחָשׁוּם וְחַשְׁבַּדָּנָה זְכַרְיָה מְשֻׁלָּם
הָנֵי שִׁבְעָה הָווּ הַיְינוּ זְכַרְיָה הַיְינוּ מְשַׁלֵּם וְאַמַּאי קְרָאוֹ מְשַׁלֵּם דְּמִישְׁלָם בְּעוֹבָדֵיהּ

היא מפני שלפני כל השמות יש וו החיבור ורק לפני משלם אין ?
האם זהו כלל דקדוקי קבוע שיש לו דוגמאות נוספות ?