בתהלים נאמר על ידינו בכל יום, ובד"כ נאמר במרוצה ואין שמים לב.
ראוי לעיין במדרש ובפשט ולראות שחוץ מזה שהפרק מחולק לשנים, 'שמים' ו'ארץ', שהכל מהללים לקב"ה, הרי שבחלק השמים רמוזים הגשמים ( שמי השמים ) והצדיקים ( הכוכבים ). לכן דווקא הצדיקים שראשם בשמים, ובדומה לנביאים מבטם מתדמה למבט העליון של הקב"ה ולכן יכולים בתפילתם לכוון ל'דעתו ורצונו' ולסייע להוריד גשמים, אבל גם בחלק ה'ארץ' יש תופעות שונות ודווקא ניגודיות כמו 'אש וברד שלג וקיטור', אשר דווקא מתוך הניגודיות שביניהם מהללים לקב"ה, הניגודיות שיכולה ליצור השלמה ( אותיות גט הנפרדות והבלתי מתחברות בד"כ, מתחברות ע"י דהע"ה בתהלים ושלהע"ה במשלי פעמים רבות, כמו כאן ב'שלג וקיטור', בעולם התיקון ).
והנה לפתע הוסיף המשורר הא-לוקי את 'רוח סערה עשה דברו' שהוא לכאורה מוזר, מדוע הוסיף אותה לבדה. ויש לומר שרוח סערה בד"כ אינה 'ממושמעת' ומשתוללת ללא כיוון ומטרה ובניגוד 'לכל הוראה וחוק', ואפילו היא בניגוד לנדמה - 'עשה דברו' של הקב"ה ולכן לא רק בדברים מנוגדים עולה תהלת ה' אלא גם בתופעות הנראות כסוערות אבל באמת עושות דבר הקב"ה בניגוד ל'טבען'. הנה כי כן כל הפרק בא להורות לנו שכל התופעות שבעולם, בעולם העליון כמו גם התחתון, לכבוד הקב"ה נועדו, אך מסיים המשורר שכל אלו :
יְהַלְלוּ אֶת-שֵׁם ה' כִּי-נִשְׂגָּב שְׁמוֹ לְבַדּוֹ הוֹדוֹ עַל-אֶרֶץ וְשָׁמָיִם. וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל-חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ הַלְלוּ-קהּ.
אמנם כל העולם לא נברא אלא לכבוד ה' אבל הרים הקב"ה קרן - מעבר לכל מעשיו עשה הקב"ה כל זאת - כדי להרים מעמד עמו ותהלת חסידיו הצדיקים, הפועלים למען עמו ישראל, שמזה מתגדל שמו ביותר ויותר מכל מעשיו שבעולם, שאילולא ישראל וחסידיו מי היה מראה באצבע שמאחורי כל הללו 'עומד' ומהולל הקב"ה ?
כמו מסכת תענית, שכבר ציינתי שהיא 'מסכת של צדיקים', גם פרק קמח בתהלים הוא סוג כזה של פרק ורק צריך לשים לב ולכוון...