מתברר בסוגיה שיש דברים שאינם פוסקים לעולם: טל ורוחות. לעומתם יש דברים שתלויים במעשינו ובתפילותינו - ואלו הגשמים.

לכן לא חייבו חכמים להזכיר בתפילה טל ורוחות, אך חובה להזכיר את הגשמים.

עוד מתברר בסוגיה שהרוחות והטל נמשלו ליחס בין הקב"ה לישראל: "כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם" - כשם שאי אפשר לעולם בלא רוחות, כך אי אפשר לעולם בלא ישראל. ובטל נאמר: "אהיה כטל לישראל".

הרמח"ל מבאר שיש הנהגת הדין ויש הנהגת הייחוד.

בהנהגת הדין אדם מקבל לפי מעשיו. חטא - נענש, היטיב - זוכה. הנהגה זו נותנת מקום גדול לבחירה שלנו. הכול בידיים שלנו, תלוי בנו ובאחריותינו.

עם כל המעלה העצומה של הבחירה, עדיין יש לעולם כיוון, ועל כרחנו העולם יגיע לייעודו. יש תכנית אלוקית, שאם נזכה ונשתתף בה - תבוא בבחירתנו. ואם לא נזכה ולא נשתתף - תבוא בעל כרחנו. זכו - אחישנה. לא זכו - בעיתה.

וכך אמר הנביא יחזקאל, אחרי שהרחיב בהנהגת הדין, בפרק ארוך (י"ח) על כך ש"איש בחטאו יומת", הוא ממשיך ומנבא שגם אם עם ישראל לא יחזור בתשובה "העולה על רוחכם היה לא תהיה... חי אני נאם ה' אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם" (פרק כ').

ועוד באריכות הוא מזכיר שגם אם הגאולה לא תבוא בזכות ישראל - היא תבוא למען קידוש ה' (פרק ל"ו).

הנהגת הדין היא הגשם, התלוי במעשינו: אם שמוע תשמעו - ונתתי גשמיכם.

הנהגת הייחוד היא הטל והרוחות, העובדה שיהיה מה שיהיה ומה שנעשה - יהיה עם ישראל והעולם יגאל.