דִדְרַשׁ הַהוּא גָּלִילָאָה עֲלֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רְבִיעִית דָּם נָתַתִּי בָּכֶם עַל עִסְקֵי דָם הִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם (לא ע"ב)
רֵאשִׁית קָרָאתִי אֶתְכֶם עַל עִסְקֵי רֵאשִׁית הִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתִּי בָּכֶם קְרוּיָה נֵר עַל עִסְקֵי נֵר הִזְהַרְתִּי אֶתְכֶם אִם אַתֶּם מְקַיְּימִים אוֹתָם מוּטָב וְאִם לָאו הֲרֵינִי נוֹטֵל נִשְׁמַתְכֶם (לב ע"א).

מה בעצם הביאור בזה?

הרי יש עוד אין ספור דברים שהקב"ה קרא לנו, ושה' נתן לנו ...

לדוגמא: ה' נתן לנו עיניים, אז לכאורה שמירת העיניים היא סיבה לעונש,

בנים קראתי אתכם - אז חינוך רע לכאורה גם הוא סיבה לעונש..