הגמרא שואלת מדוע במקרה שהתערבו אברי חטאת באברי עולה, לא ניתן להעלות את הכל למזבח, אמנם יהיה חטא באברי החטאת (מהו בדיוק האיסור בזה? זה לאו?) אבל ע"י זה נציל את העולה ונקיים בה מצוה.
עונה הגמרא: "עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בחטאת אמרינן עמוד וחטא בחטאת בשביל שתזכה בעולה לא אמרינן".
כלומר, אתה יכול לעשות חטא בדבר מסויים להציל את עצמו ולא להציל משהו אחר.
שואלת הגמרא ממקום שמטמאים תרומה בכדי להציל את החולין, והקושיא חזקה במיוחד כי שם זה סתם הצלה כספית בלי שום מצוה. תרומה טהורה שעומדת להישפך לתוך חולין טמאים, במקרה כזה הכל ילך לאיבוד. החולין יהפכו למדומע והתרומה תיטמא.
סובר רבי יהושע שיכול לקחת כלי טמא ולהציל את החולין אף שהוא עובר על איסור משמרת שמטמא את התרומה בידיים.
מחלקת הגמרא ואומרת: "שאני התם דלטומאה קא אזלא".

שאלו אצלינו בבי מדרשא: הרי גם כאשר מעורבים החטאת והעולה, אם נשב ולא נעשה כלום, לאיבוד קא אזלא. הרי תיכף יגיע שקיעת החמה והכל יפסל.
ואם כן, מה תירצה הגמרא?
מה לי התרומה שהולכת לאיבוד ומה לי האברים שהולכים לאיבוד?