שמואל כתוכן
התפארותו של שמואל כמי שיכול לתקן חשבון לכל הגולה מתבארת היטב על פי הידוע ממקורות אחרים כי שמואל עסק באסטרונומיה ובאסטרולוגיה.
שמואל עוסק בגרמי השמים ובזיהוים. בבבלי ברכות נח ע"ב ובמקבילה בירושלמי (ברכות ט:ב, יג ע"ב, עמ' 69) משתקפת הכרתו את קבוצות הכוכבים. בבבלי ברכות נח ע"ב הוא מזהה את כימה כעצם שמימי הנראה כמאה כוכבים (קרוב לודאי הפליאדות, שסימנן M45 בקטלוג הנודע של האסטרונום הצרפתי מסייה). בשני המקורות הללו משתבח שמואל בהכרת השמים. בשני המקורות גם נמסרות ידיעות לגבי הזיקים (כוכבי שביט). מצאנו שהוא מוסר קביעה אסטרונומית לגבי המצב ההדדי של השמש והירח בשעת הניגוד. שמואל עסק גם בחישובים. הוא הציג את חשבון התקופות, אשר לימים כינו אותו המעברים על שמו חשבון תקופת שמואל. בחשבון זה משך השנה 365 יום ורבע, וארבע תקופות שוות של 91 יום ו-7 שעות ומחצה. כמו כן הוא שונה ברייתא שבה נחלקת השעה ל-56848 רגעים. שמואל עסק באסטרולוגיה. בהקשר זה הוא התרועע עם החכם הנוכרי אבלט שהיה אסטרולוג, וחזה מוות ליהודי שבסופו של דבר ניצל בזכות מצווה. בסוגיה שם משויך שמואל אל קבוצת של חכמים נוספים הסוברים ש'אין מזל לישראל': ר' עקיבא, רב, ר' יוחנן. לעומתם ר' חנינא סובר ש'יש מזל לישראל'. במפגש נוסף שלו עם אבלט הוא שוכב בשמש. אבלט תמה על כך. לפי התלמוד שם הוא מעלים מאבלט את הסיבה האמיתית שהיא יום תקופת תמוז המועיל לשכיבה בשמש, ותולה זאת בהקזה. בסוגייה הנזכרת בעירובין (נו ע"א) קובע שמואל תחזית אקלימית לפי מועד נפילת התקופה בשעה פלנטרית. בהקשר אסטרולוגי הוא גם אוסר את ההקזה בימים מסוימים בשבוע מסיבות אסטרולוגיות.
לשמואל קביעות הלכתיות הקשורות באסטרונומיה:
בהקשר זה הוא מציג קריטריון לבין השמשות ולצאת הכוכבים 'אמר רב יהודה אמר שמואל: כוכב אחד – יום, שנים – בין השמשות, שלשה – לילה'. כמו כן הוא פוסק כחנניה בן אחי ר' יהושע ששאלת גשמים בגולה תיוחס ל-60 יום בתקופה.
חשוב לציין שהתדמית של שמואל כתוכן ואסטרולוג מצויה כבר בספרות חז"ל. נראה, שמשום כך מכונה שמואל אסייא דרבי (=רופאו של רבי) שמואל ירחינאה. במדרש דברים רבה, שמואל דורש את הפסוק 'לא בשמים היא' - אין התורה מצויה באסטרוגלין (צ"ל: אסטרולוגין) שאומנותם בשמים. הוא עצמו נשאל כיצד הוא גדול גם בתורה וגם באסטרולוגיה, והוא ענה שעסק בה בהיותו בבית המים. גם הירושלמי שואל "וכי שמואל עלה לשמים? אלא על שם: 'מי יספר שחקים בחכמה'".
שמואל עוסק בפרטים הלכתיים הקשורים לקידוש החודש. הוא אומר: אין קידוש החודש פחות מעשרה. הוא קובע שהלכה כר' אלעזר בר' צדוק נגד תנא קמא שאם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים. הוא עוסק גם בפרטים הקשורים לעיבור השנה. רבי אבא מוסר משמו דרשה ממנה לומדים ש'חדשים אתה מונה לשנים ואי אתה מונה ימים לשנים'. שמואל מוסר את הכלל 'אין מעברין את השנה ביום שלשים של אדר, הואיל וראוי לקובעו ניסן'. וכן רב יהודה תלמידו מוסר בשמו 'אין מעברין את השנה אלא אם כן היתה תקופה חסירה רובה של חודש'. שמואל קובע שאורכה של שנת לבנה בת 12 חודש נע בין 352 יום ל-356 יום. הוא מחשיב את עצמו בקי די הצורך לקבוע השנים. לאחר פטירת רב, שלח לו ר' יוחנן בכינוי 'לקדם חברינו שבבבל', לעומת רב שאליו פנה בתואר 'לקדם רבינו שבבבל'. בכדי להוכיח את ידיעותיו שלח לו שמואל עיבורא דשתין שנין. אבל שמואל לא הסתפק בכך, כיון שמדובר בחושבנא בעלמא. גם בסוגיתנו טוען שמואל 'יכילנא לתקוני לכולה גולה', שמשמעה לפי ההקשר יכולת לקבוע את המועדים לכל הגולה, כנראה ללא צורך להזדקק לקביעה של בני ארץ ישראל. ייתכן ופעילותו הקלנדרית, אף שאין לנו כל עדות כי שמואל ניהל לוח עצמאי, קוממה עליו את בני ארץ ישראל, ולכן הירושלמי מציין שסיבת הצרות שעברו על שתי בנותיו היתה 'חטאת דחנניה בן אחי רבי יהושע שעיבר את השנה בחוצה לארץ'.
מתוך: שי ואלטר, ריאליה קלנדרית וידע אסטרונומי בסוגיות קידוש החודש, עבודת דוקטור, בר אילן תשע"א, עמ' 150 - 152, ללא הערות שוליים