"הָא דְּרַב לָאו בְּפֵירוּשׁ אִיתְּמַר אֶלָּא מִכְּלָלָא אִיתְּמַר דְּרַב אֲכַל תַּמְרֵי וּשְׁדָא קַשְׁיָיתָא לְבוּכְיָא אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חִיָּיא בַּר פַּחֲתֵי כְּנֶגְדּוֹ בְּיוֹם טוֹב אָסוּר
קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ אוֹ לָא קַבְּלַהּ מִינֵּיהּ תָּא שְׁמַע דְּכִי אֲתָא רַב לְבָבֶל אֲכַל תַּמְרֵי וּשְׁדָא קַשְׁיָיתָא לְחֵיוָתָא מַאי לָאו בְּפַרְסָיָיאתָא וְלָא קַבְּלַהּ לָא בַּאֲרַמָּיָאתָא הוֹאִיל וַחֲזֵי אַגַּב אִימַּיְיהוּ"

העניין הזה עם רב שהשליך אוכל לבהמה עדיין לא ברור לי עד הסוף.
וז"ל רש"י ד"ה פרסייתא:
"תמרים טובים ומתבשלים יפה, וכל אוכל שלהם נפרש
מעל גרעיניהן ואין הגרעינין ראוין לטלטל, ואפ"ה שרי לטלטלן למישדינהו לחיותא, אלא לא קיבלה מיניה".
מהלשון של רש"י משמע: שרב טלטל את המוקצה, אבל אם רב היה אוכל וזורק מיד זה לא היה בעיה בכלל.
האם אפשר לדייק כך ברש"י?