בס"ד
בירושלמי גירסה שונה
(קידושין א, ז) מסופר שריב"ל היה רגיל לשמוע את הפרשה מבן בנו בכל ערב שבת, אך פעם אחת שכח והלך להתרחץ בחמי טבריה. לפתע נזכר שלא שמע את הפרשה מנכדו, מיד התלבש ויצא מבית המרחץ. רבי חייה בר אבא שהיה עמו שאל אותו "וכי לא לימדתנו רבינו שאם התחיל להתרחץ לא יפסיק?" (בתרגום מארמית).
הירושלמי כותב את תשובתו של ריב"ל: "אמר ליה חייה בני וקלה היא בעיניך? שכל מי שהוא שומע פרשה מבן בנו כאילו הוא שומעה מהר סיני מאי טעמא וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ (שם) וְגוֹ' יוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּחֹרֵב (שם). כְּיוֹם אֲשֶׁר עָמַדְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בְּחֹרֶב".

כיצד ניתן להבין את הלימוד כאן הרי כתוב במפורש והודעת לבניך ולבני בניך ואם כך הלימוד של הבבלי (עיין שם )ניראה הרבה יותר הגיוני?