מאת משה צוריאל <‪[email protected]‬‏>:‬

סוכה מח, ב –

"הנהו תרי מיני חד שמיה ששון וחד שמיה שמחה. אמר ליה ששון לשמחה 'אנא עדיפנא מינך דכתיב 'ששון ושמחה ישיגו' וגו'. אמר ליה שמחה לששון 'אנא עדיפנא מינך דכתיב 'שמחה וששון ליהודים'".

ידועים דברי ר"א אבן עזרא (על אסתר ח, טז) כי "שמחה" בלב, ו"ששון" הוא ניגון בפה. וכדברי המלבי"ם כי "ששון היא בחיצוניות. ועל שמחה כתוב "נתתה שמחה בלבי" (תהלים ד, ח).

לדעתי, הששון בחיצוניות מולידה את השמחה שבלב. כדברי ספר החינוך "כי עיקרי הלבבות תלוין אחר הפעולות" (מצוה צ"ה). כך מחייאת כפיים וריקוד גורמים הדלקת השמחה שבלב.

ויש לי ראיה לכך מתדירות הביטוי במקרא. בדקתי בקונקורדנציה ומצאתי כי באחד-עשרה מקומות הוזכר "ששון" לפני "שמחה". והם ישעיה כב 13 לה 10 נא 3 נא 11 וכן ירמיה ז 34 טו 16 טז 9 כה 10 לג 11 וכן זכריה ח 19 וכן תהלים נא 10

לעומת זאת, הצירוף ההפכי "שמחה וששון" מופיע אך ורק פעם אחת במקרא (אסתר ח, יז). ויש לי הסבר מדוע. היהודים היו תקופה ארוכה באבל ויגון, מאז י"ג ניסן והאגרות הראשונות, "להיות עתידים ליום הזה" בו לכלות את עם ישראל. וכאשר התבשרו שנתבטלה הגזירה, לא היה שום צורך לאמצעים חיצונים כדי לעורר את שמחת הלב! לכן בא שמחה לפני ששון.

בזה גם מבואר המקרא "קול ששון וקול שמחה" (ירמיה ז 34 ט 9 כה 10 לג 11) מזמוטי חתן וכלה הם המעוררים את לבם של חתן וכלה, שבהרבה מקרים הם דואגים על העתיד, ומקווים להצליח בחיי הנישואין, גם במתח טבעי על עזיבתם את בית הוריהם.

-------------------------------

קמז) ששון ושמחה – בפסוק: ופדויי ה׳ ישובון וכו׳ ששון ושמחה ישיגו (ישעיהו ל״ה:י׳). ששון ושמחה הם ב׳ המשיחין ועיקרו של ששון הוא משיח בן יוסף שעליו נאמר בפסוק זה, ופדויי ה׳ ישובון עפ״י רבנו בסוד האותיות חפ״ף (בספר לקוטי הגר״א) והוא עיקר כוונת הגמ׳ (סוכה מ״ח) על ענין ששון ושמחה. ורבנו זכה להשיג כוונת הגמרא בזה בכל תכליתה ועל זאת אמר לנו רבנו שאילו לא נברא אלא כדי להשיג דבר זה – כדאי הוא לוי וכנודע שהוא בעצמו היה נהורא דמב״י, לעורר על קבוץ גלויות תחילה בסוד שמאלו תחת לראשי, דרגא דהוד, ובסוד אפרים מעוז ראשי, ואחר כך בנסיעתו לארה״ק עלה במעליתא דנצח שבתפארת (ע״ד סוד ענין זה כתבו גם אחדים מחברתנו, טובים השנים ה״ה ר׳ סעדיה ור׳ מנחם מנדיל ב״ר ברוך נ״י).
(מקור)