תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי מֵאִיר: מִפְּנֵי מָה נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל? מִפְּנֵי שֶׁהֵן עַזִּין.

תָּנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: "מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ" - אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רְאוּיִין הַלָּלוּ שֶׁתִּנָּתֵן לָהֶם דָּת אֵשׁ.
אִיכָּא דְּאָמְרִי: דָּתֵיהֶם (טבעם והרגלם) שֶׁל אֵלּוּ אֵשׁ, שֶׁאִלְמָלֵא (לֹא) נִתְּנָה תּוֹרָה לְיִשְׂרָאֵל אֵין כׇּל אוּמָּה וְלָשׁוֹן יְכוֹלִין לַעֲמוֹד בִּפְנֵיהֶם.

***

בשמחת תורה נזמר "נגיל ונשיש בזאת התורה, כי היא לנו *עוז* ואורה".

העוז של עם ישראל מתאים לעוז של התורה.

לא הביישן למד, צריך עזות. הווי עז כנמר.
לקחת את התורה עד הסוף, לפעול איתה, לעשות ולא רק לשמוע