תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת מצא בהמה נאה אומר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה אבל הלל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים שנאמר {תהילים סח-כ} ברוך ה' יום יום
תניא נמי הכי בית שמאי אומרים מחד שביך לשבתיך ובית הלל אומרים ברוך ה' יום יום

אפשר לראות ב'עיונים' של הרב שטינזלץ שצירפתי הפירושים השונים שניתנו למחל' הזו
אומנם כולם קשים או מצד פשט הגמרא או בהבנת יסוד המחל'

ול"נ לבאר כך:
כל הסוגיות הבאות יש ללמוד מתוך הכותרת הבאה:
"תני רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה ועד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות והוצאת י''ט והוצאת בניו לתלמוד תורה שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו"

לפי הנ"ל מחל' שמאי והלל (ובתיהם) תתפרש בפשטות כך:
שמאי ניסה 'להתחכם' על גזרת פרנסתו בכך שקנה כל צרכיו תמיד לכבוד שבת, כבר מיום ראשון כל שקנה היה לשבת ורק בגלל שמצא בשני עדיף וטרי יותר קנה שוב לשבת, ומה שנשאר מקניית אתמול אכל עכשיו (אך הקניה היתה לשבת! וממילא לא מורידה מקצבתו...)
הלל דרך אחרת היתה לו- שלש הבנות אפשריות:
א: כהריטב"א, שכל צרכי מצווה אינם בכלל הגזרה וע"כ כיוון שכל מעשיו היו לשם שמים ממילא גם בצרכי יום חול ראה צרכי מצווה
ב: לא סבר דרשת רב תחליפא אלא שכל יום יש שפע חדש מה' (וכשיטת ר' יוסי בתפילה) 'יום יום'
ג: לא ראה צורך להתחכם שהרי יש לקבל גזרת ה' ולהודות לו על הרעה כשם שמברך על הטובה


בע"ה מחר אוסיף על הקשר לעירובי תבשילין