א) ביצה ב.

רש״י ד״ה ומי אמר רב נחמן הכי - דבית הלל כר' יהודה

צ״ע קצת מדוע לא נקט נמי דבית שמאי כרבי שמעון, ובפרט שדברי ב״ש נזכרים קודם ב״ה.

שו״ר בצל״ח שהעיר בזה עיין שם, וע״ע פני יהושע.


ב) ביצה ג.

רש״י ד״ה שמא יסחוט - וסחיטת פירות תולדה דדש היא שמפרקן מתוך זג שלהן כמפרק תבואה מקש שלה

ד״ה ומשקין בלועין - בחרצן וזבין לחוץ.

פתח בזג וסיים בחרצן וצ״ע בזה.

שו״ר ברש״ש שהעיר בזה ולא תירץ.


ג) ביצה ו.

אמר רבא מת ביום טוב ראשון יתעסקו בו עממים מת ביו"ט שני יתעסקו בו ישראל ״ואפילו בשני ימים טובים של ר"ה״ מה שאין כן בביצה

לכאורה הלשון ק״ק, והכי הול״ל ואפילו ביום טוב שני של ראש השנה, וצ״ע.


ד) ביצה ח.

רש״י ד״ה פטור עליה - כדמפרש טעמא בפ"ק דחגיגה דכיון דאינו צריך אלא לעפרה ולא לגומא אינו בונה ולא חורש אלא מקלקל וכל המקלקלים פטורים

צ״ע מדוע ציין למסכת חגיגה ולא למסכת שבת. חדא, ששם עיקר הסוגיא. ועוד, מסכת שבת קודם למסכת חגיגה בסדר מועד.


ה) ביצה ח:

רש״י ד״ה הכניס עפר לכסות בו צואה - ביום טוב שיש לו תינוק וירא שמא יטיל רעי ביו"ט לפניו

ד״ה אסור לכסות בו צואה - אם יש לו תינוק ״קטן״ והטיל צואה ביום טוב מאי טעמא דם צפור ודאי היה לו שישחטנו ויהא צריך כסוי אבל הצואה ספק הוא אם יארע במקום המאוס לו ודעתו לודאי ולא לספק

מדוע כאן הוסיף רש״י תיבת קטן, וצ״ע