סוגיה זו היתה תמוהה בעיני שנים רבות וב"ה הפעם התבהרה לי קצת דרך להתחיל ליישב חלק מהשאלות ואציע כאן מה שהבנתי ואולי יעזור למי מהלומדים, ואולי גם תוכלו לסגור הפינות:

אלא אמר רבה לעולם בתרנגולת העומדת לאכילה וביום טוב שחל להיות אחר השבת עסקינן ומשום הכנה וקסבר רבה כל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ורבה לטעמיה דאמר רבה מאי דכתיב {שמות טז-ה} והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו
מדובר בתרנגולת שאינה מוקצה כיוון שחשב עליה לאוכלה ביו"ט, למה ביצתה לא ניתרת מדין 'אוכלא דאיפרת'? מכיון שנגמרה מאתמול איננה עוד חלק מהתרנגולת וממילא לא ניתרת ב'הכנת' האם
*הכנה= הזמנה, כדפירש"י
בניגוד לכללי 'מוקצה' הרגילים של שבת, בהם יש כלל פשוט שכל מזון ומשקה אינם מוקצה, שאין אדם מקצה דעתו ממזונו (כלומר בסתם לא מקצה המזון מדעו וממילא נשאר המזון בהתר טלטול ואכילה) רבה סבור שיש דין נוסף המחייב שסעודת שבת (ויו"ט) יהיו לא רק 'לא מוקצים' אלא גם מוכנים-מזומנים אקטיבית
*למעשה כל מזון מבושל ממילא מזומן במעשה (הגדול מדיבור) שהרי מבשלים אותו בשישי לצורך שבת (ואין לך 'הכנה' גדולה מזו) או שמדובר בפרי שלכאו' אין בו דין 'הכנה' (כי לא הוקש ל'אפו ובשלו?!')
א"כ יוצא שכל דין 'הכנה דרבה' נאמר למעשה רק על ביצה (ואולי עוד כמה ירקות שרגילים לאוכלם מבושלים אך אפשר גם בלי), שמצד אחד רגילים לאוכלה לאחר בישול (וממילא מצריך הכנה מבע"י) אך מאידך אם נולדה בשבת (עיקר הלימוד על שבת ושישי שלפניו, כלל לא בטוח שהיה יו"ט במדבר) עשוי לרצות לאוכלה גם חיה ואז נאסר בגלל חסרון ה'הכנה', וכיוון שהיתה נסתרת מאתמול כשנגמרה לא יכל להכינה ולזמנה לסעודתו כראוי

חול מכין לשבת וחול מכין ליום טוב ואין יו''ט מכין לשבת ואין שבת מכינה ליום טוב
הזימון כאמור צריך להיות מקביל לאפשרות הבישול והאפיה וממילא להיות בחול לצורך השבת וממילא בכעין הקש גם לצורך היו"ט (למרות שבו לא שייך לומר את אשר תאפו אפו מבע"י שהרי הותרה אפיה ביו"ט, *לימוד זה תמוה)
מצאנו דוגמא לזה בחיוב לומר בעיו"ט 'זה וזה אני נוטל למחר' שאע"פ שמותר לשחוט ולהכין ביו"ט עצמו בכ"ז מצריכים עוד הכנה מעיו"ט
אם יו"ט לא יכול לזמן לעצמו פשוט שלא יכול לזמן לשבת שאחריו (שהרי צריך מגזה"כ שההכנה תהיה דווקא בחול כברש"י)
שתי שאלות:
א: כיצד עובד א"כ עירוב תבשילין ומתיר איסור תורה? (שאלת תוס')
תרוץ- אם היה נשאר לאדם אוכל משישי לשבת היה מותר ללא הכנה- שהרי הוכן לאתמול, ורק מזון שמיועד נטו לשבת מצריך 'הכנה', א"כ אם מערבים מזון יו"ט ושבת במזון כלשהו הרי שמעתה מוגדר שכל ש'מוכן' ליו"ט הינו 'מוכן' גם לשבת ומתירו
ב: בעוד שלהסברי הבעיה הינה שנמנע מהאדם להכין הביצה בגלל כיסויה ביו"ט, בפשט הגמרא הבעיה כאן הינה בכך שיו"ט הכין את הביצה ולא מצד חסרון ההכנה (הפשט הזה הוא שיצר את האי בהירות עד עתה וממילא הסברי החדש לא חלק בגמרא עצמה ועדיין יש צורך ליישב הדברים)