בגמרא מובאת המימרא של ראב"צ אודות מנהג אנשי ירושלים בחג הסוכות, שהיו מחזיקים הלולב בידם כשהיו עושים מצוות שונות, והכל משום זריזין למצוות.
ולכאורה קצ"ע בכמה עניינים:
א. מדוע לא נאמר שהיו מחבבין המצוות, שהרי מימרא זו באה להראות עד כמה מצוות לולב היתה חביבה בעיניהם?
ב. הכיצד ניתן לקרוא ק"ש כשהלולב בידו? כיצד יכול לכוון. אמנם עיקר הכוונה בפסוק ראשון, אבל לא ברור לי למה משום נימוק של זריזין למצווה לא יוכל לכוון כדבעי בק"ש?
ג. "מבקר חולים ומנחם אבלים ולולבו בידו" - לכאורה תמוה, הרי אין אבלות בחג, ובפשטות מדובר באבלות בצנעא במי שמת לו מת ברגל.
ד. הקדמת ביקור חולים לניחום אבלים אינה פשוטה. הרא"ש גורס לנחם אבלים ולבקר חולים. בהרמב"ם כתב שיראה לו שניחום אבלים קודם לביקור חולים שניחום אבלים הינו גמילות חסד עם החיים והמתים בעוד שביקור חולים הינו גמילות חסד רק עם החיים, ונדמה לי שהרדב"ז כתב שלולא דברי הרמב"ם היה כותב שביקור חולים קודם, שכן המבקר את החולה נוטל א מ-ס בחוליו, ולכאורה אם אינו מבקר הרי זה שופך דומים.
והעיקר זכורני, כי לפני 25 שנה הראה לו מו"ר הרב דוד קב זצ"ל סימן שלם בספר משנת יעבץ להרב בצלאל זולטי זצ"ל (חלק יו"ד) שדן בענין, ואודה למי מאנשי הפורום שספר זה נמצא ת"י או במאגר ממוחשב אצלו אם יוכל להעלות הסימן לאתר, שכן היו בו דברים נפלאים.
ה. שמעתי היום ממו"ר הרב ישראל מן, שאלה ששאל הרב דב לנדו ר"י סלבודקה, האם לשיטת גמרא זו ביקור חולים קודם לניחום אבלים גם ללא קשר למספר החולים שיבקר או מספר האבלים שינחם, והשאיר בצ"ע.