לכאורה ניתן היה לדעת כמה מצוות חביבות עליהם גם בלי לספר לנו שרבן גמליאל קנה את ארבעת המינים הללו באלף זוז, מכך שלא ויתר והתנה עם שלושת החכמים האחרים שלבסוף יחזרו אליו ארבעת המינים, אף שיכול היה להשאיר בינתיים את ארבעת המינים אצל רבי עקיבא, ( והרי לא חשד ברבי עקיבא שאם ישארו אצלו ארבעת המינים עד למחרת שלא ימסרם לו תחילה כדי ששוב לאחר שיצא בהם ידי חובתו ימסרם שוב לחבריו לפי חשיבותם באותו אופן וחוזר חלילה ), שהרי לאחר שרבי עקיבא יצא ידי חובתו, וכבר כולם יצאו, אין הם זקוקים עוד לארבעת המינים לאותו יום למצוה, אלא ודאי שעצם החזקת המצוה ברשותו שיכול להלך עמם כל היום אפילו בלי לעשות אתם שום דבר אלא רק בשל חביבותם היא המעידה על כך ( מצד המנהג של אנשי י-ם, רמב"ם ה' שופר סוכה ולולב פ"ז הכ"ג ), ולא בשל ערכם הכספי, אם כן למה צריכה המשנה להודיענו גם על ההשקעה הכספית העצומה ? אלא ודאי שארבעה מינים בסכום כזה מצריכים שמירה מעולה ולא רצה רבן גמליאל להשאירה לאחרים, וזה מה שמודיעה לנו המשנה, שמחמת החביבות השקיע רבן גמליאל סכום עתק ולכן לא רצה למסור את השמירה למישהו אחר אפילו אם הוא רבי עקיבא...
למישהו יש הסבר טוב יותר או שמא אני טועה ויש מי שיתקנני ? אשמח לקרא.