וברש"י כתב: "הולכי בדרך מצוה כגון ללמוד תורה ולהקביל פני רבו ולפדות שבויים", ובפשטות משמע מרש"י שפטורים בשעת הליכתם ובשעת חנייתם, הגם שאינם עוסקים אותה שעה בגוף מצוות אלו, וראה הדיון בתוספות.
וקצ"ע:
א. מדוע מנה רש"י דווקא שלושת מצוות אלו? אם היה משמיט אחת המצוות ללמוד תורה או פדיון שבויים, ניתן היה לומר שמנה מצוה מדאוריתא וחידש שגם במצוה דרבנן (הקבלת פני רבו ברגל, שהרבה סבורים שאינה מדאורייתא אלא מדרבנן או מדברי קבלה בהתחשב בפסוק מהנביא שממנו נלמדת) יש דין זה? אודה למי שיאיר עיני מדוע הביא רש"י ג' דוגמאות אלו.
ב. בפשטות - דווקא מצוות תלמוד תורה שונה, שבה לא קיים הכלל העוסק בת"ת פטור ממצוה אחרת, שכן גדול תלמוד שמביא לידי מעשה.