וברש"י כתב ד"ה כשרה "לחולו של מועד ואף ביום טוב אם עבר ועלה יצא ידי חובתו". קצ"ע אמאי יצא ידי חובתו והרי זו מצוה הבאה בעבירה וחשבתי להסביר שאולי כאשר האיסור הינו דרבנן (שמא יבוא לתלוש) אין זה נחשב למצווה הבאה בעבירה אלא שהמחלוקת בריש לולב הגדול לגבי האם יוצא בחול המועד בשאול ובגזול - ששם אין דין לכם - עוסקת במצוה שהיא מדרבנן ולא בעבירה שהיא דרבנן. אודה למי שיאיר עיני.