שלום! בדף יב. מביאה הגמ' בשם רבי יוחנן שכשאדם בא מהשדה וחבילתו על כתפו ומעלה ומניחה על גבי סוכתו ונמלך עליה לסיכוך זה פסול דאו' של תעשה ולא מן העשוי. בדף ח: למדנו על סוכת גנבך ורקבש שכשרות ובלבד שעשאן לשם צל ורש"י הסביר שם שלצל הוא דמיקריא סוכה שסוככת מן החורב. ולכאורה נראה שמסתבר לומר שהפסול בדף ח: הוא גם כן מדין תעשה ולא מן העשוי, לא? למה רש"י לא פירש כך? האם זה 2 פסולים שונים אולי? ולמה? אם מישהי מכיר התייחסות בחז"ל אשמח להפניות, תודה מראש :)