א) יומא עה:
ויאמר משה בתת ...לכם בערב בשר... מכאן למדה תורה דרך ארץ שלא יאכל אדם בשר אלא בלילה
לכאורה מכאן סמך למנהגנו בארה״ב לאכול עיקר הסעודה בערב וקצת פירכא על בני ארץ ישראל ואנגליה וצ״ע.

ב) יומא עו.
דנין איש מאיש ואין דנין איש מוהאיש כו׳
צ״ע קצת מדוע לא המשיך הגמרא ״ומאי נפקא מינה והתנא דבי רבי ישמעאל (ויקרא יד, לט) ושב הכהן ובא הכהן
זו היא שיבה זו היא ביאה הני מילי היכא דליכא דדמי ליה אבל היכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן״ כמו
שמצינו בהרבה מקומות בש״ס (למשל יומא ב:).

ג) יומא עו.
אף ישראל מי שיש לו ארבעה וחמשה בנים היה דואג ואומר שמא לא ירד מן למחר ונמצאו כולן מתים ברעב
עיין מהרש״א מדוע לא חושש לו ולאשתו ע״ש. אולם עדיין ק״ק מדוע נקט הגמרא ארבעה וחמשה בנים וצ״ב
(וראיתי בספר הכי איתמר שהעיר דהול"ל ששה בנים כמו שמצינו שילדו ששה בכרס אחד)

ד) יומא עו.
דבר אחר שהיו אוכלין אותו כשהוא חם.
לא הבנתי כוונת הגמרא, הרי כל עצמה של המן היה בנס וא״כ אפשר לשמור החום כל השנה וצ״ע.