מתקרבים לי"ז בתמוז...
הערה קטנה:
בירושלמי לא נמצאים מעשי החורבן בכלל - קמצא ובר קמצא, אספסיינוס, הרעב, שריפת המחסנים, יציאת ריב"ז מהעיר, מבואתו לאספסיינוס. כלום.
אני מניח שאין כאן סיבה עקרונית, אלא מדובר בקטע שנשמט וכד'. אני לא רואה סיבה עקרונית יותר. הרי את מרד בר כוזיבא הירושלמי מפרט באריכות רבה.

ומכאן להשוואה בין מרד החורבן למרד בר כוזיבא במקורותנו. מרד בר כוזיבא נמצא מפורט בירושלמי, כמעט זהה לזה באיכה רבה (שככל הנראה נכתבה בתקופה דומה ובמקום דומה לתלמוד הירושלמי), ואילו בבבלי מובא בקצרה רבה, באור שלילי מאוד, הרגוהו חכמי ישראל, ולא מוזכרים חייליו וקרבותיו. בסוגיא אחת שמו גם הוסתר ל"בר דרומא".

ההסבר המקובל לכך הוא שהבבלי נוטה להסתיר את ענייני הלאומיות, אולי מתוך עיקרון, ואולי מתוך חשש מהגויים (אגב גם בא"י בתקופת האמוראים הגוים לא היו כ"כ נחמדים) (גם המהפכה העצומה של סידור לוח שנה קבוע, שארעה באמצע תקופת האמוראים, לא מוזכרת לא בבבלי ולא בירושלמי, כנראה מתוך רצון להעלים עניינים לאומיים).

במרד החורבן לעומת זאת, המעשים בבבלי מפורטים מאוד (ניתן עדיין להצביע על כך שלא מפורט המרד עצמו, הכתות הלוחמות, אין שבחים למורדים על מסירות נפש ועל הצלחות נקודתיות), ובדומה לזה במקורות רבים - שגם הם ארץ ישראלים: אדר"נ א וב, איכה רבה, מדרש משלי.
אמנם יש ביניהם הבדלים דקים (קשה להוכיח שמדובר בהבדלים מסיבות עקרוניות), כמו כמעט כל מעשה שמופיע במקורות שונים, אבל עיקר המעשה ועיקר המסר זהה בכל המקורות (לעיתים פרט מסוים חסר במקור בודד מתוך כל המקורות הנ"ל): הקנאים אשמים בחורבן, ריב"ז מתנגד להם בחריפות, הם לא מקשיבים לו, אין אף אחד מחכמי ישראל שמתווכח עם ריב"ז, הקנאים שורפים את המחסנים, יש רעב כבד, ריב"ז יוצא אל אספסיינוס. אין ביקורת על עצם יציאתו (אלא בחלק מהמקומות, כמו בגמרא, על פרטים מסוימים למה ביקש כך ולא אחרת).

מסתבר מאוד שאילו היינו זוכים לראות ירושלמי על אגדות החורבן, הן היו דומות מאוד לאלו שבאדר"נ ובאיכה רבה. אולי ההבדל בין הירושלמי לבבלי בעניין זה היה שהירושלמי היה יכול להביא פרטים קצרים שמופיעים באדר"נ ולא בבבלי, שיש בהם שבח מסוים למורדים על מסירות הנפש שלהם (אך גם זה מופיע באדר"נ רק בדרך אגב תוך תיאורי הרעב).