"מַאן תְּנָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן לֹא תְּמַלֵּא אִשָּׁה קְדֵרָה עֲסָסִיּוֹת וְתוּרְמְסִין וְתַנִּיחַ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה וְאִם נְתָנָן לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת אֲסוּרִין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ כַּיּוֹצֵא בּוֹ לֹא יְמַלֵּא נַחְתּוֹם חָבִית שֶׁל מַיִם וְיַנִּיחַ לְתוֹךְ הַתַּנּוּר עֶרֶב שַׁבָּת עִם חֲשֵׁכָה וְאִם עָשָׂה כֵּן לְמוֹצָאֵי שַׁבָּת אֲסוּרִין בִּכְדֵי שֶׁיֵּעָשׂוּ לֵימָא בֵּית שַׁמַּאי הִיא וְלָא בֵּית הִלֵּל אֲפִילּוּ תֵּימָא בֵּית הִלֵּל גְּזֵירָה שֶׁמָּא יְחַתֶּה בַּגֶּחָלִים"

השאלה שלי היא: מדוע לפי רש"י (שמדובר שהתבשיל לא היה מבושל לפני שבת, ויתבשל רק במוצאי שבת) מדוע במקרה הזה בית הלל חוששים שמא יחתה בגחלים אך במקרים אחרים של תבשיל חי שהונח בתוך התנור בערב שבת, רש"י סובר שאין חשש שמא יחתה?