שנינו במשנה
בְּכׇל יוֹם הָיְתָה כְּבֵדָה וְהַיּוֹם קַלָּה בְּכׇל יוֹם הָיְתָה יָדָהּ קְצָרָה וְהַיּוֹם אֲרוּכָּה בְּכׇל יוֹם הָיְתָה זֶהָבָה יָרוֹק וְהַיּוֹם אָדוֹם דִּבְרֵי רַבִּי מְנַחֵם


שאלתי את פרופסור אבינועם כהן (ותודה לרב הראל על החיבור אליו)
האם רבי מנחם כאן הוא מנחם מהזוגות שיצא ובמקומו שמאי (משנה חגיגה ב-ב)

יוסי, בוקר טוב. שאלה מסקרנת ומאתגרת, ושמח להיווכח שגם בפרטים הללו אתם מתעניינים.
⁰לגבי האפשרות שזהו "מנחם"מסוף תקופת הזוגות:"הלל ומנחם לא נחלקו. יצא מנחם נכנס שמאי". "מנחם" זה, בשמו הפרטי, ללא תוספת תואר או שם אביו, אינו נזכר שוב במשנה בשום מקום. גם אין הלכות בשמו אלא בהערה הנ"ל, שלא נחלק במחלוקת הסמיכה של כל 5 הזוגות. ידוע הכלל שטבע רב שרירא גאון באיגרתו השנית (מהדורת לוין, עמ' 125): "וסדור בפי הכל: גדול מרב - רבי ; גדול מרבי - רבן ; גדול מרבן - שמו (=הפרטי, ללא כל תואר). חזקה אפוא על מנסח המשנה, ואפילו על המעתיקים, שהקפידו שלא לערב מנחם עם ר' מנחם, או עם מנחם בר' יוסי (ראה להלן). נשארנו אפוא עם הגירסה "ר' מנחם", שאכן היא מתועדת כך בכל כתבי היד של התלמוד ביומא שם (למעט כ"י מינכן 95 הגורס: "מנחם").
וכן היא גירסת כתבי היד של המשנה (קאופמן ופארמה): "ר'/רבי מנחם".
ואולם, היימאן, תתו"א, עמ' 891 טור א, סומך על הרמב"ם בהקדמתו לזרעים, כשהוא מונה את התנאים שנזכרו רק פעם אחת במשנה, ואין הרמב"ם מונה את "מנחם". לכן מסיק היימאן: "ומשמע מזה שסובר (=הרמב"ם) שהוא ר' מנחם בר"י (=בר' יוסי), ורבי סתם הרבה משניות אליביה". לכן מנה אותו היימאן בערך ר' מנחם בר' יוסי (עמ' 890, טור ב), ולכן לא מצאת אותו אצל היימאן. אני כשלעצמי משער שהוא אכן ר' מנחם, שנזכר רק פעם אחת במשנה, כתנאים אחרים (וגם הרמב"ם דלעיל הכיר בתופעה זו),
ואין לערבו עם אחרים הנושאים שם פרטי זהה. ומעניין ששם במשנה אכן נזכר לפני ר' מנחם - ר' יוסי (=בן חלפתא). אשר לר' מנחם בי/בר' יוסי, הוא נזכר כמה פעמים בתוספתא, אך לא בדפוסי המשנה, אם כי לא בדקתי בכתבי היד). כל טוב, ויישר כוח. אבינועם.