א. דילמא להשלים. פי' התוס' (בשונה מרש"י) לכתוב והיה אם שמוע בסוף העמוד של שמע, "או שהיה פרשת והיה אם שמוע בתחילת עמוד והוסיף שמע בגליון שלמעלה". בש"מ מביא מתוס' חיצוניות רק את הדוגמא הראשונה. ובאמת התוס' שלפנינו תמוה מאד, דהרי בעינן כסדרן גם במזוזה, ומקורו ממכילתא, ואיך יוכל לכתוב שמע בראש עמוד שכתוב בו והיה.

והשתא ראיתי במהדורות חדשות במסוה"ש עם הוספות שציינו לט"ז ריש סי' ר"צ, ואכן זו קושייתו, עי"ש בדבריו ובנקודות הכסף.

ב. התוס' מביאין מנהג במזוזה כה שיטין. ותמוה דהא המנהג כב שיטין. וראיתי כעת בשם ש"מ כת"י שמגיה זאת.

ג. בדרך אגב. בסיום הסוגיא איתא דתפילין ומזוזה נכתבין שלא מן הכתב הואיל דמיגרס גריסי. ולכ' מזוזה ניחא, אבל קדש והיה כי יביאך שבתפילין מי גריסי? האם מכאן שהיה נהוג בזמנם לקרוא כל ד' פרשיות? או דיש לומר דגריסי אצל הסופר הכותב תפילין הרבה.