...בצאת האיש קדים וקו בידו וימד אלף באמה ויעבירני במים מי אפסים עד קרסולה {יחזקאל מז-ד} וימד אלף ויעבירני במים מי ברכים עד ברכייה וימד אלף ויעבירני מי מתנים עד מתנייא מכאן ואילך וימד אלף נחל אשר לא אוכל לעבור אפי' לבירנין גדולה אינה יכולה לעבור בו

כתיב {זכריה יג-א} ביום ההוא יהיה מקור נפתח לבית דויד וליושבי ירושלם לחטאת ולנידה ר' שמואל בר נחמן בשם ר' (נתן) יונתן מבית דוד ועד יושבי ירושלם כשרים לנדה ולחטאת מכאן ואילך מי תערובות הם כשרים לנדה ופסולים למי חטאת אר''א (ר''מ אומר) מבית דוד ועד יושבי ירושלם כשרים לנידה ולחטאת מכאן ואילך מי קטפריסות הן פסולין לנדה ולחטאת

לפי הדרשה הראשונה כמות ואו עוצמת הזרם של הנהר תהיה גדולה כ"כ שאף ספינה גדולה לא תוכל לעבור בו
ברור שזרם מים כזה אילו היה נוצר במציאות על מורדות העיר העתיקה לא יכל להיווצר ממי גשמים בלא שירדו על ירושלים מי המבול חלילה וכן פשט הפס' שמדובר במים שמקורם בנביעה מהר הבית
ממילא פשוט שיש לכל אותם מים דין 'זוחלין' ו'חיים' וכשרים לטבילת נידה וגם למי חטאת
אומנם בדרשה השניה דורשים שבמקום ריבוי המים המים ייפסלו כבר מהיותם מי מעיין ולכן לא יוכשרו עוד למי חטאת (דעה חסרת פשר) או לשני הדינים (כדין מי גשמים שלא מטהרים בזחילה)
ואומנם הנימוק של הדעה השניה אינו שהפסול מצד חסרון ב'אשבורן' אלא מצד 'קטפרס' אומנם המעיין יגלה שהיסוד בשניהם אחד הוא- חסרון שיעור וניתוק ממי מקור חיים
א"כ הדרשה השניה מניחה שכל אותו זרם אדיר לא ינבע מנביעת ההר אלא יגיע ממי מבול שירדו באופן רציף על מורדות ההר לכיוון ים המלח, דבר תמוה ולא רמוז בפס' מלבד אותו ייתור של ' יהיה מקור נפתח לבית דויד וליושבי ירושלם'